אותיות טז-יח – שיעור מס' 8

טו סיון תשמ"ה

 

ניגנו ניגון

טז. אדמו"ר הזקן אמר: ג היה להם 'חוש' בעולם הזה אדם הראשון, רשב"י והבעל שם טוב. והבעש"ט אמר ראיה ממה שאמר יכולני לעלות לשמים כאליהו, רק הוא מייקר ורוצה לקיים את הפסוק "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" [זו ראיה שהרגיש את העולם הזה, את העפר]. ו-ג לא היה להם לא 'חוש' בעולם הזה: אחד מהם הוא האריז"ל [ב הראיות ו-ב שלא כו' שכח הרש"ג].

מתוך יב הדברים – ששת הדמויות וששת הראיות – זכר הרש"ג רק חמש ארבע דמויות וראיה אחת. על דברי הרש"ג אי אפשר להוסיף בוודאות, אבל לנחש אפשר. מה הראיה שאפשר לומר על אדם הראשון? אפשר לומר שהפסוק הזה – "אלא עפר תשוב" – נאמר לו, אבל בפשטות זה עונש ולא שהוא התאווה לקיומו כבעש"ט. בסיפור של קריאת שמות החיות על ידי אדם הראשון כתוב שבא עליהם ולא נתקררה דעתו עד שהביא לו ה' את חוה. לא היה חסיד פרוש שלא משנה לו אישה או גמל... איזו ראיה אפשר לומר על רשב"י, שהיה לו חוש בעולם הזה? נראה, על פי מה שאמרנו בצפת בלג בעומר. לא ראיתי אף פעם חוש בעולם הזה כמו שראיתי במירון בלג בעומר. הוא מושך את היהודים הכי פשוטים, ישנים על הארץ, שחיטות וכו'. איך מתקשר עם גילוי פנימיות התורה וספר הזהר? זה הולך ביחד. גם אדם הראשון גילה את ספר רזיאל המלאך. ידוע מהרבי מהר"ש שכתבי האריז"ל הם מוסר, אבל זהר זה חסידות. החוש של החסידות קשור עם החוש של רשב"י, שאין אצל כתבי האריז"ל. מה ההבדל? באידיש המילה 'וועלט' שתרגומה עולם זה גם חברה. מי שיש לו חוש בעולם יש לו חוש בחברה ובתקון החברה. הכל הגדר מחשבות, כי לאדמו"ר הזקן היו ודאי ראיות מסיפורים. אצל האריז"ל הרוב המוחלט זה עולמות עליונים כמעט בלי קשר למציאות שלנו.

את הענין הזה של חוש בעולם או בלי חוש על הפסוק "אם אסק שמים שם אתה". אחד כזה הוא פרוש מן העולם, יש לו חוש בשמים, ואצלו תמיד צריך להרגיש "שם אתה", שהאלוקות עוד רחוקה. מי שיש לו חוש בעולם הוא בבחינת "ואציעה שאול הינך", והוא פוגש כאן את עצמות ה'.

לגבי הסנהדרין פוסק הרמב"ם שצריכים להתמצא בכל התחומים. צריך קצת חוש בשביל להיות דיין.

לחיים לחיים!

יז. פעם אחת, כשבא אצל ר' נחום מטשרנוביל [שהרבה להתעסק עם גביית כספים בעבור פדיון שבויים. הוא עצמו היה עני מרוד] משולחו [שהיה ודאי מזקני החסידים], וילדיו [של ר' נחום] בלבלוהו [במשחקיהם] וצעק עליהם והבריחם, והלשינו לאביהם, ואמר לו [למשולח] "מפני מה אני סובל מהם? לא יפה עשית שתדע כשמו שאדם מתנהג למטה כך נוהגים עמו מלמעלה, והקב"ה רואה מעשה בניו שלא טוב ואף על פי כן קוראם בנים, ואומר מה אעשה עם בני, אבל להיפך וכו'".

זה שהם שחקו בבית זה בגלל שכך היה תמיד, שר' נחות נתן להם. יש בית שהילדים מחונכים גם בבית, שיש מישהו בסלון אז לא נכנסים. חינוך יקה. אבל אצל ר' נחום זה לא היה כך. הוא איפשר להם. אז הוא אומר לאותו חסיד זקן "מפני מה אני סובל אותם", כלומר רוצה להסביר לו למה הוא נותן להם להתנהג כך, ואתה לא בסדר. למה? כי אני רוצה שכך יתנהג הקב"ה אתנו. "אבל להיפך" – כמוך, אז חס וחלילה ה' יתנהג איתנו. זה פרק ראשון בחינוך ילדים.

לחיים לחיים!

שאלה: מה זה "חושך שבטו שונא בנו"?

תשובה: בחסידות מוסבר ששבטו זה שורש הנשמה של הילד, מאיזה שבט הוא. לקרב אותו אל זה. המשך הפסוק "ואוהבו שיחרו מוסר" זה מוסר מתוך אהבה. למרות הכל, הפסוק הזה הוא מידת הדין לעת הצורך. בדוקרות שלנו צריך להתנהג בעיקר במידת החסד.

ניגנו ניגון

יח. ר' זלמן מקורניץ [כנראה מחסידי האדמו"ר האמצעי] לא בא פעם אחת לבית הכנסת בשבועות [ביום] והתפלל ביחידות בביתו. וישאלוהו, והשיבם: 'לבונה זכה – בד בבד יהיה' – ריינע מוחין איז רק 'בד בבד יהיה' [לבונה זה מוחין: לב נתיבות חכמה ו-נ שערי בינה, וצריך שהמוחין יהיו זכים. למוחין זכים אפשר לזכות רק לבד, ביחידות, בבחינת 'בד בבד יהיה']. ר' אברומק'ה [שהיה כנראה המשפיע לפני רש"ג] אמר שלא חפץ לספר זה [כי קשה לומר שלא לבוא בכלל לבית הכנסת] רק שסיפר פעם אחת רש"ג שהרב הקדוש ר' מנדל מהורודוק [מויטבסק, הראשון שעלה לארץ עם ציבור גדול מתלמידי הבעל שם טוב. כתב ספר פרי הארץ] אמר פעם: רבונו של עולם עם מה אני יכול לבוא לפניך? אולי רק עם קריאת שמע על המיטה [שנאמרת ביחידות] (ויש לומר שמכל מקום יש לחוש אולי איזו פניה וכו').

סיפורי צדיקים זה דבר שאם אתה לא ראוי לזה אז אתה אומר מיד שזה לא שייך אליך, רק לצדיקים. ואם אתה בכל זאת רוצה לנהוג כמו הצדיק אז מותר לך, כי זה בכח צדיק. צדיק הוא נשמה כללית, ויש לך נתינת כח ממנו. אבל אם מספרים סיפור על הנהגת חסידים, אז צריך לחשוש אולי יש פה איזה פניה, ולכן לא רצה ר' אברומק'ה לספר את הסיפור הראשון. בזמן האדמו"ר הזקן היו צריכים לבנות בכל בית כנסת חדר שני בשביל המתפללים באריכות, אבל לא היו מתפללים ביחידות. גם הסיפור השני מעודן יותר, כי ר' מנדל לא התפלל ביחידות רק החשיב את היחידות שממילא יש בקריאת שמע על המיטה. גם לגבי אותו חסיד, זו פעם אחת שלא בא, אחרת לא היו שואלים עליו. למה לבונה זכה שייכת דוקא לשבועות? כנראה זכה בלילה, באמירת התיקון, למוחין חדשים ולא רצה לאבד אותם. כמובן, ההתבודדות הזו היא רק בשעת התפילה. ודאי שלמחרת עסק בעבודת הכלל, צדקה וכו', כמו חסיד. התבודדות זה רק בשביל לחדש את המוחין.

 

לחיים לחיים!

* * *