ברכתו של אותו רשע

ג' אייר תשפ"א – רשימת הרב

נועם אלימלך בלק

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

הנעם אלימלך אומר[ב] כי בשלשת סבבי הברכות הראשונים של בלעם הוא רצה לקלל את ישראל וה' הפך את קללתו לברכה, אך כדי שלא ישתמע שכל הברכה היא 'בטול הקללה' בלבד ה' "ברכם בברכה שאינו היפך הקללה... בברכה אחרת, למען ידע שכוונתו אינה כי אם לברך את ישראל תמיד ממש" – וזהו פירוש "ולא אבה הוי' אלהיך לשמֹע אל [קללת] בלעם [כלל, ולהפוך אותה עצמה לברכה, אלא] ויהפֹך הוי' אלהיך לך את [מחשבת] הקללה [ולא זו בלבד שבטל את קללתו, אלא הפך את הכל] לברכה [אחרת, שלא מעין קללתו]"[ג]. לאחר שלשת הסבבים (שכנגד חכמה-בינה-דעת) זכה בלעם לדעת "כי טוב בעיני הוי' לברך את ישראל [ולא רק לבטל את קללותיו]"[ד] – "ולכך עלה בלבו של בלעם לברך גם כן את ישראל וחישב מחשבה טובה עליהם, ונתן ה' יתברך בפיו ברכת 'מה טובו'". לכן, "כולם חזרה לקללה"[ה] חוץ מברכת "מה טֹבו"[ו], אותה אמר בלעם כשנתהפך בעצם ובאמת התכוון לברכם, ולכן התקיימה לדורות, כשנותרו "בתי כנסיות ובתי מדרשות" גם בזמן הגלות (כשנסתלקה השראת שכינה מישראל ובטלו שאר הברכות שבהמשך).

התהפכות בלעם היא בסוד "טוב מאד"[ז] (כשהרע-המות עצמו[ח] הופך להיות כסא לטוב[ט]) – בגימטריא "מה טֹבו"[י]. "מה" לשון בטול – כל מציאות בלעם היא קללה, וכאן נתבטלה מציאותו ב"טֹבו". אכן, גם כאן, כשבטלה מציאות הרע של בלעם (ש'נכחה' כקללות נעלמות, בהעלם שישנו במציאות, בתוך כל הברכות שהוכרח לברך), נותר הרע שלו כהעלם שאינו במציאות, כדברי רבי יוחנן "ביקש לומר שלא יהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות וכו'" (והמשך קללותיו שם נתקיימו בגלות, כנ"ל).

הנועם אלימלך מתאר שלש בחינות: קללה (במחשבת בלעם), ברכה תואמת לקללה הבאה לבטלה ("ויהפֹך" כפשוטו) וברכה חדשה המעידה שה' חפץ בעצם לברך את ישראל תמיד (מעל הזמן, וממילא מעל המצב המציאותי של עם ישראל) – כנגד הכנעה (הכנעת מחשבת בלעם הרשע), הבדלה (הפיכת הקללה לברכה, תוך הבדלה-ניגוד בין הקללה והברכה) והמתקה (ברכה חדשה – כנשמות החדשות שלעתיד לבוא[יא] – באופן של "לכתחילה אריבער", ולא רק דיעבד, כתגובה לקללה)[יב]. ברכת "מה טֹבו", בהתהפכות מציאותו של בלעם, היא המתקה שבהמתקה[יג] – ואף על פי כן היא נקראת "ברכתו של אותו רשע", בכללות הוא נותר רשע ורק באותו רגע חשב באמת לברכם (כשהרשע שבו נותר בהעלם שאינו במציאות, כנ"ל), וראוי לומר על כל דבריו "נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא"[יד].