"ארבעים יום וארבעים לילה"

רמז לשנת תשפ"ג

שבת בראשית תשפ"ג – כפ"ח

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

במסגרת העיסוק ברמזי שנת תשפ"ג, שעוד לא הסתיים, נוסף כאן רמז מיוחד השייך לפרשת נח: "ארבעים יום וארבעים לילה". גם הרמז הזה צריך להתחבר לנושא העבודה העיקרי של השנה, גילוי ה"אחד" בכל ממדי המציאות – "יום אחד" (שנה), "מקום אחד" (עולם), "בשר אחד" (נפש) – והדבר מתבטא בסוד ארבעים ימי יצירת הולד.

"ארבעים יום וארבעים לילה" בתנ"ך

יש רמז לשנת תשפ"ג ששמרנו לכבוד פרשת נח:

כתוב שהמבול ירד "ארבעים יום וארבעים לילה" – בגימטריא תשפ"ג.

כמה פעמים כתוב בתנ"ך הביטוי "ארבעים יום וארבעים לילה"? הוא חוזר תשע פעמים![ב] פעמיים במבול[ג], שש פעמים אצל משה רבינו בהר סיני[ד] ועוד פעם אחת אצל אליהו הנביא[ה] כשהוא הולך להר חורב – שהוא הר סיני – מכח אכילה אחת. משה רבינו הוא התיקון של נח – הוא רמוז במבול במלים "בשגם [בגימטריא משה[ו]] הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה [חיי משה]"[ז] והוא מתקן את "מי נח"[ח], שלא התפלל על בני דורו, כשאמר "מחני נא"[ט] בתפלתו שלו על בני דורו[י]. אליהו הנביא הוא המשך של משה רבינו[יא], וכמו שמשה רבינו לא אכל ולא שתה בהר "ארבעים יום וארבעים לילה" גם הוא בדרכו לאותו הר לא אוכל ולא שותה "ארבעים יום וארבעים לילה". הנס שלו אפילו יותר גדול, כי משה רבינו ישב בהר ארבעים יום וארבעים לילה, ואז פחות קשה לצום, ואילו אליהו הנביא הלך את התקופה הזו מתוך צום.

אם רוצים להקביל לספירות, המבנה של 2-6-1 מקביל למוחין (חכמה-בינה, 2), דעת הכוללת את שש מדות הלב ("מפתחא דכליל שית"[יב], 6) ומלכות (1). נח שייך כאן למוחין, משה הוא הדעת הכללית של עם ישראל[יג] ואליהו שייך למלכות (בה מאיר שם בן, בגימטריא אליהו). כמה עולים כולם יחד? נח-משה-אליהו עולים תנה, "תנה הודך על השמים"[יד], סוד מילויי שם אהיה[טו].

יצירת הולד בסוד ה"אחד"

הרמז העיקרי שלנו לשנת תשפ"ג הוא "יום אחד"[טז]-"מקום אחד"[יז]-"בשר אחד"[יח] – שלשת ביטויי ה"אחד" של מעשה בראשית, שמבטאים אחדות בעולם-שנה-נפש[יט]. איך "ארבעים יום וארבעים לילה", שמבטא לכאורה ריבוי של ימים ולילות, מתאים לאחדות הזו שמתחילה מ"יום אחד"?

מה עוד שייך ל"ארבעים יום וארבעים לילה"? יצירת הולד[כ] (כפי שאומר רש"י בפירוש[כא] על ימי ירידת המבול). ביצירת הולד יש יחוד של כל העולם-שנה-נפש – הכל מתחיל מהיחוד של האיש והאשה ברגע אחד, "יום אחד" (שהוא הרגע המשמעותי הראשון עבור הילד, כנודע[כב] שיש מזל של רגע הזיווג, רגע יצירת הולד ורגע הלידה). אחר כך יש השתהות של "ארבעים יום וארבעים לילה" ב"מקום אחד" – רחם האם שנקרא "אותו מקום" (כאשר באותו זמן הולד הוא "מיא בעלמא"[כג], בסוד "יקוו המים... אל מקום אחד"). בסופו של דבר, ביצירת הולד מגיעים ל"בשר אחד" – הפיכת האיש והאשה לאחד בילד שנוצר מהם (כפירוש רש"י).

אם כן, שנת תשפ"ג היא שנה מסוגלת ליצירת הולד – שנה מסוגלת לפרי-בטן, ילדים בריאים ושמחים עם דעת של "אחד" בבריאה כולה!