ערבוביא קדושה

ליל הסדר תשפ"ג (ח"ב) – כפ"ח

התבוננות ליל הסדר וספירת העומר

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בעומק ליל הסדר, אחרי ה"נרצה" (ועוד כמה השלמות שאחריו...) הסביר הרב בקצרה את היחס בין מה שמתחולל בבת אחת בליל הסדר לעבודה המדורגת בימי הספירה הבאים אחריו. את ההסבר היסודי על פי כתבי האריז"ל המחיש הרב דרך הקבלה מחודשת לארבעת הבנים שבסדר. קצר ומתוק.

[אחרי הפזמונים ושיר השירים]

ליל הסדר וספירת העמר

בליל הסדר אנחנו זוכים בבת אחת לכל הגילויים – המשכת מוחין בשלמות[ב]. אבל הגילויים האלה לא מתיישבים אצלנו, הם יותר מדי בשבילנו, ולכן אחר כך סופרים את ספירת העמר כדי לקבל את אותם גילויים לפי הסדר, שלב אחרי שלב, כדי שהם יתקבלו אצלנו בהתיישבות[ג].

האריז"ל מסביר[ד] בכוונות של ספירת העמר שבכל המשכת מוחין יש ארבעה שלבים – קטנות א', גדלות א', קטנות ב', גדלות ב' – וכל השלבים הם גם מצד מוחין דאבא וגם מצד מוחין דאמא. שוב, בספירה אלה שלבים שונים ובליל הסדר הכל מגיע ביחד, בבת אחת, בערבוביא. לאחרונה דברנו[ה] על ערבוביא דקדושה – בליל הסדר כל המוחין והשלבים השונים נמצאים יחד בערבוביא דקדושה.

איך אנחנו מסבירים[ו] את ארבעת השלבים? קטנות א' היא אמונה – הבסיס של היהודי שקיים גם בקטנות. גדלות א' היא ידיעת המציאות – ההשגה הראשונה לה זוכים כשמגיעים לגדלות מוחין. אחר כך קטנות ב' היא בטחון – מצב של קטנות, כשאין גילוי וצריך לבטוח בטוב שיהיה, אבל ביחס לאמונה זהו כבר מצב מפותח יותר. גדלות ב' היא כבר ראית המהות.

"כנגד ארבעה בנים"

איפה אפשר לראות שכל השלבים האלה של התפתחות המוחין מקטנות לגדלות נמצאים יחד בליל הסדר? הדבר שהכי מדגיש את הערבוביא הקדושה בליל הסדר הוא "כנגד ארבעה בנים דברה תורה"[ז] – כל הסוגים של הבנים נמצאים ביחד. בכל אחד מהבנים כתוב "אחד" – ד"פ אחד בגימטריא בן, בכל בן יש את כל המדרגות[ח] (ד"פ בן בגימטריא יצחק, הבן היהודי הראשון, הבן החכם[ט] עליו נאמר "בן חכם ישמח אב"[י]).

סדר הבנים בהגדה הוא חכם-רשע-תם-שאינו יודע לשאול. הרבה שואלים[יא] על ההגיון בסדר הזה, שגם אינו לפי סדר הבנים בהקבלה לעולמות אבי"ע (חכם-תם-שאינו יודע לשאול-רשע)[יב]. ההסבר הכי פשוט[יג] הוא שהם מדורגים לפי ה-IQ שלהם, לפי מנת המשכל, מלמעלה למטה: הבן החכם הוא הכי חכם, כמובן. הבן הרשע הוא שני כי בין שאר הבנים הוא הכי חכם. אחר כך בא הבן התם (שבירושלמי הוא נקרא טפש[יד]) והאחרון הוא הבן שאינו יודע לשאול, שמנת המשכל שלו כל כך נמוכה עד שהוא אפילו אינו יודע לשאול. לפי זה, מתאים להקביל את ארבעת הבנים מלמטה למעלה לארבעת השלבים של המשכת מוחין:

הבן שאינו יודע לשאול נמצא בקטנות א' – הוא לא יודע לשאול, אבל יש לו אמונה. בזכות האמונה שלו הוא נמצא בליל הסדר.

הבן התם שייך לגדלות א' – לידיעת המציאות, לה מתאימה השאלה הכללית "מה זאת?". הוא יודע שיש כאן מציאות שראוי לשאול עליה, אך אינו רואה אותה לפרטי פרטיה (כמו הבן החכם). [הבן התם הוא חסיד ברסלב?] לרבי נחמן יש "מעשה מחכם ותם", העיקר שם הוא להיות תם. אם אתה ברסלבר אתה רוצה להיות תם, אם אתה חסיד חב"ד יש לך סיכוי גם להיות חכם... (אבל בלי להפסיק להיות תם, צריך להיות גם חכם וגם תם[טו]).

עיקר החידוש כאן הוא הבן הרשע שמכוון כנגד קטנות ב' – הבטחון. בהקבלה לפעמים מקבילים למה שיש לאדם ולפעמים למה שחסר לו. אצל שלשה מהבנים המדרגה היא מה שיש להם אבל אצל הבן הרשע מדובר על מה שחסר לו. לבן הרשע חסר בעיקר בטחון – אין לו בטחון בה' ואפילו בטחון בעצמו אין לו. דווקא אנשים חכמים נוטים להיות פסימיים – הוא מרגיש שיש לו שכל, שהוא יודע הכל, והמסקנה שלו היא פסימית. הרשע מיואש מעצמו ונוטה גם לייאש אחרים – לפעמים מגיעים לבית רפואה וכולם אומרים דברים פסימיים, דווקא מתוך השכל שלהם. [יש מי שמפרש[טז] ששאלת הבן הרשע "מה העבודה הזאת לכם"[יז] היא לא בהתרסה אלא ביאוש – אולי העבודה הזו מועילה לכם, אבל לי אין סיכוי שהוא תועיל.] נכון, הרשע הוא מיואש – הוא צריך לזכות לבטחון.

אבל אם עוברים את המדרגה של הרשע, מתחזקים בבטחון, מגיעים לגדלות ב' – המדרגה של הבן החכם, שזוכה לראית המהות.

בליל הסדר זוכים לכל המדרגות יחד, מצד אבא ומצד אמא, ובכל אחד יש את כל ארבעת הבנים – את השאינו יודע לשאול, המאמין; את התם, שיש לו ידיעת המציאות; וגם את הרשע – שכל אחד יודע בעצמו על המקומות שחסר לו בטחון, שדווקא מתוך השכל הוא מתייאש; וגם את החכם – שזוכה לראית המהות:

קטנות א' אמונהשאינו יודע לשאול

גדלות א' ידיעת המציאותתם

קטנות ב'בטחוןרשע

גדלות ב'ראית המהותחכם

אחר כך, בימי הספירה, צריך ליישב בנפש את כל המדרגות ולתקן את כל הבנים באופן מסודר עד שזוכים לשבועות.

עד כאן להלילה. גוט יום טוב!