קריאת התורה בארץ ובחו"ל

בע"ה

י"ב סיון תשפ"ג – כפ"ח

שיעור אחרי התפלה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בתקופה זו, בשנה עם קביעות של שבועות בערב שבת, ישנו הפרש בין קריאת התורה בארץ ובחו"ל. בשיעור הקצר שלפנינו יש התייחסות למשמעות הרוחנית של התופעה ולעבודה של חיבור בין בני ארץ ישראל ובני חוץ לארץ.

[בעמידה אחרי התפלה]

זריזות הקריאה בארץ ישראל

אנחנו כאן בארץ ישראל, בפרשת בהעלתך, אבל בחו"ל – גם אצל הרבי וגם בהודו[ב] – נמצאים בפרשת נשא. בשבת נשא אצלנו היה בחוץ לארץ יום טוב שני של שבועות, ולכן מהשבת הזו כמעט עד סוף חומש במדבר (בפרשת בלק אצלנו, בה יקראו בחו"ל חקת-בלק) יש הפרש בין א"י לחו"ל (גם בקריאת התורה וגם באמירת פרקי אבות). חומש במדבר הוא בעצם חוץ לארץ, טלטול במדבר, ב"מדבר העמים"[ג], ועוד לא הגענו ל"ארץ נושבת"[ד], ארצנו הקדושה.

מה ההבדל? שבארץ ישראל יותר זריזים. בחוץ לארץ כאילו יש 'פיגור' בקריאה. אבל אנחנו מצווים לחבר את כל היהודים ביחד. אפשר לתת סימן שבני ארץ ישראל הם בבחינת "אחישנה"[ה]. חז"ל אומרים "זכו 'אחישנה', לא זכו 'בעתה'"[ו]. מה פירוש "זכו"? זכו להיות כאן בארץ, זכות עצומה. לפעמים שוכחים את הזכות שיש לנו להיות כאן בארץ הקדש. "זכו 'אחישנה'" – עם הזכות להיות בארץ הכל יותר מהר. אבל "לא זכו" – אצל מי שעדיין בחוץ לארץ, שלא זכה עדיין להיות כאן – הגאולה היא "בעתה".

א"י וחו"ל – שאלה של מנטליות

כתוב^ז שהמשיח יבוא או ב"דור שכולו זכאי" או ב"דור שכולו חייב". לפי הווארט הזה, "דור שכולו זכאי" פירושו שכולם יהיו כאן בארץ ישראל, "דור שכולו זכאי" להיות כאן – אז המשיח יבוא בבחינת "אחישנה". או, חס ושלום, שיש גלות וכולם בחוץ לארץ – גם משיח יבוא, אבל "בעתה". אלה שתי בחינות ביאת משיח – או ב"דור שכולו זכאי" או ב"דור שכולו חייב".

לא חייב להיות לכך רק פירוש פיזי, מקומי. יש יהודי שבנפש, בפנימיות, הוא יהודי של ארץ ישראל. לפי קבלה[ז] יהודי של ארץ ישראל היינו יהודי של מוחין דאבא, ומוחין דאבא הם באמת מקור הזריזות[ח], מהירות האור ("כברק המבריק על השכל"[ט]), "אחישנה". אבל יש יהודי, שיתכן שהוא נמצא כאן בארץ, אבל הוא יהודי של חוץ לארץ. כמו שהרבי גם אומר שיש כאן, לדאבוננו, הרבה מנטליות של חוץ לארץ. מי שהוא חוץ לארץ הוא בעצם בבחינת "לא זכה", ואז המשיח בא רק "בעתה" ולא בבחינת "אחישנה".

בכל אופן, התקופה הזו, שיש הבדל בין הפרשיות היא התקופה לחבר בין שתי הבחינות. דווקא בתקופה הזו, בהשגחה, יש הרבה יהודים שבאים מאמריקה לכאן ואז יש להם את הבעיה הזו של שתי פרשות שונות – הם צריכים להשלים פרשה. גם בהודו אותו דבר. "במקום מחשבתו של אדם שם הוא נמצא ממש" – גם השליחים שפה וגם עוד אנשים שקשורים לשם, יש להם חלק והִמצאות אמתית גם שם, וצריך לחשוב על שתי הבחינות יחד[י].

חיבור בכח הנסיון

לפי הקביעות של השנה הזו, הפער בין ארץ ישראל לחוץ לארץ מתחיל בפרשות נשא-בהעלתך[יא] – שבחו"ל קוראים נשא ובארץ בהעלתך. הפער בקריאה ממשיך הלאה, אבל יסוד החיבור וההתכללות של שתי הבחינות יחד הוא בחיבור של הפרשות האלה – לחבר את נשא, "נשא את ראש בני גרשון גם הם"[יב], נשיאת ראש, ל"בהעלתך את הנרות"[יג], "עד שתהא שלהבת עולה מאליה"[יד], להעלות את "נר הוי' נשמת אדם"[טו]. כבר רואים כאן מכנה משותף – או שנושאים את הראש או שמדליקים ומעלים את הנשמה של היהודי למעלה.

יש כאן רמז יפה: נשא עולה 351, שם הוי' במשולש, כל המספרים מ-1 עד 26, ו-בהעלתך שוה 527. בנוסף, יש תופעה מיוחדת בפרשת נשא, שיש בה הכי הרבה פסוקים מכל פרשיות התורה, 176, מספר מיוחד (שהוא, כידוע, גם מספר פסוקי הפרק הכי ארוך בתהלים, פרק קיט, וגם מספר דפי הגמרא במסכת הכי ארוכה, בבא בתרא). אם אני מחבר את המספר הזה לשם הפרשה, נשא, כמה עולה ביחד? 527, בדיוק בהעלתך! כלומר, יש כאן חיבור.

176 בגימטריא נסיון. בנסיון יש גם מובן של נסיון שצריך לעמוד בו, ובכלל נסיון חיים, "אין חכם כבעל הנסיון"[טז], וגם משמעות של הרמת נס (כמו נשיאת כפים, בפרשת נשא, ברכת כהנים, שזכינו היום להתברך בה ברוך ה' – ישר כח כהן!). תכלית העמידה בנסיון היא הרמת נס – התרוממות של האדם[יז]. הנסיון, הכח להתרומם, הוא המחבר בין נשא ל-בהעלתך, וממילא הוא גם הכח המחבר בין הזוכים, להיות כאן בארץ, ובין הלא-זוכים בינתים.

מעלת החיבור

שנזכה שיהיה גם "דור שכולו זכאי" וגם "דור שכולו חייב", כמו שאנחנו מסבירים[יח] ש"דור שכולו חייב" הוא דור שכולו חייב משיח, שלא יתכן עבורו שלא יבוא משיח, הוא חייב שתהיה גאולה עכשיו. במדה מסוימת "דור שכולו חייב" הוא יותר עצמי, בעל עָצמה, מ"דור שכולו זכאי" – ל"זכאי" כאילו מגיע, אבל ל"חייב" לא מגיע בכלל, אבל הוא חייב משיח, לא יעזור לו שום דבר אחר.

זו נקודה שצריך להתעצם איתה כל חומש במדבר, עד שתתחברנה הפרשות עוד פעם. שנזכה לאחדות בתוך עם ישראל ושכולם יתעוררו, גם אלו שפה בארץ וגם אלה שבחו"ל. מסתמא כולנו "לא זכו", כולנו בני חוץ לארץ במנטליות, אבל בכל אופן צריך לזכות להיות בן ארץ ישראל, עם מוחין דאבא. שיהיה מזל טוב מזל טוב!