העליה הראשונה לארץ ישראל

בע"ה

מוצאי ב' אייר תשפ"ג – בית הכנסת העתיק, טבריה

הילולת בעל "פרי הארץ" זיע"א (ח"א)

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

כמדי שנה זכינו להתוועדות-רבתי לכבוד הילולת מרא דארעא ישראל, רבי מנחם-מענדל מויטבסק, שעמד בראש העליה הגדולה הראשונה לארץ בעת החדשה. חלקה הראשון של ההתוועדות עוסק בדמותו של הרמ"מ, עם זיהוי שרשי-נשמתו השונים, ובסוד העליה שלו לארץ. ממהרמ"מ יכול ללמוד כל יהודי על מטרת העליה, לגלות את ה' גם בארץ, ועל אופנה, מתוך שפלות המגיעה עד לנקודה הנמוכה ביותר בארץ.

לחיים לחיים.

אנחנו יוצאים מ-ב' אייר, יום הולדת של הרבי המהר"ש, אז נתחיל – כמו כל שנה – עם "לכתחילה אריבער".

נגנו הניגון של רמ"מ מויטבסק.

לחיים לחיים, זכותו של בעל ההילולא של א' אייר תגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

נגנו "כאיל תערוג".

לחיים לחיים.

מ"אלהי השמים" ל"אלהי הארץ"

צדיקים אמרו[ב] שכאשר רבי מענדל ויטבסקער עלה לארץ ישראל הוא כיוון את אותן כוונות של אברהם אבינו. כשה' אמר לאברהם "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך"[ג] אברהם בא לארץ. היו לו – כמו כל צדיק – כוונות פנימיות חשובות ביותר. חוץ מהכלל אצלו, שהוא "לפרסם אלקות בעולם"[ד], ענין שעליו יש לו מסירות נפש בטבע[ה], הכוונה הפרטית של אברהם אבינו היתה שה' יתברך כבר יהיה "אלהי הארץ", ולא רק "אלהי השמים"[ו]. עד אברהם אבינו ה' היה רק "אלהי השמים" ובזכות אברהם אבינו הוא נעשה – כאן בארץ, כאשר הוא בא "אל הארץ אשר אראך", ארץ ישראל – "אלהי הארץ"[ז].

מהו "אלהי הארץ"? שבתוך הארציות, החומריות והגשמיות, יש גילוי של אלקות ממש. עד אברהם אבינו האלקות היתה שייכת רק לענינים רוחניים, לשמים, ואברהם אבינו בא, עם הנחישות של יהודי – היהודי הראשון, המאמין הראשון – שהאלקות היא הכל. גם בגשמיות שבגשמיות, גם בארציות שבארציות, יש אלקות. ממילא, גם באדם הכי שפל, הכי נמוך, הכי בפחיתות מבחינת רוחניות, שאין לו בכלל רוחניות – מה שקוראים היום חילוני לחלוטין, בלי שום קדש גלוי – מתגלה ש"הוי' הוא האלהים"[ח]. זהו החידוש. לא חידוש שה' הוא "אלהי השמים", החידוש הוא שה' הוא "אלהי הארץ", שהאלקות מתייחדת גם עם הארציות שבארציות.

שוב, זו היתה כוונת אברהם אבינו כאשר הגיע לארץ. בחוץ לארץ אי אפשר לגלות שה' הוא "אלהי הארץ", בחו"ל ה' הוא רק "אלהי השמים", אבל סגולת ארץ ישראל, "שרצתה לעשות רצון קונה"[ט] – זו סגולת הארץ, שיש בתוכה רצון העליון, רצון לעשות את רצון ה' – אפשר לגלות שה' הוא "אלהי הארץ"[י]. היות ש"עתידה ארץ ישראל להתפשט בכל הארצות"[יא] מכאן תבוא הברכה שבכל העולם כולו יתגלה שה' הוא "אלהי הארץ" – הגילוי הזה צריך לבוא מכאן, התפקיד שלנו. כך, כאשר רבי מענדלי מויטבסק בא לארץ ישראל – הוא בא עם הכוונה הזו, לגלות שה' הוא "אלהי הארץ".

"השפל באמת" – להרים הכל מלמטה

דווקא כשהוא הגיע לארץ ישראל הוא חתם את עצמו "השפל באמת"[יב]. הוא בעצמו הסביר[יג] שהיות שהוא הכי נמוך מכולם – כשהוא מתעלה הוא מעלה את הכל. יתכן שמכאן המשל המפורסם של אדמו"ר הזקן[יד], התלמיד-חבר שלו (ורמז: תלמיד-חבר בגימטריא שניאור-זלמן!), שבשביל להרים את המציאות צריך מנוף שתופס למטה-מטה, בתחתית הבנין, ואם הוא יתפוס באמצע כאשר יתרומם הוא ישבור את הבנין. ככה הוא אמר על עצמו כאשר הגיע לארץ, שהוא "השפל באמת", הכי נמוך מכולם. כמו החבר שלו, רבי אהרן הגדול מקרלין, שכותב[טו] שהוא הכי רשע בעולם – כותב על עצמו ש'אין רשע בישראל יותר ממני'. שניהם היו מטעם המגיד הגדול ממעזריטש השלוחים למדינת רייסין[טז], עבדו ביחד, עד שרבי אהרן הסתלק בחיי המגיד ואז נשאר הרבי ר' מענדלה לבד כשליח ראשי. היה לו הסיוע של התלמיד-חבר שלו, אדמו"ר הזקן. בכל אופן, כאשר הוא הגיע לארץ הוא הגיע כ"השפל באמת", וממילא אם הוא מתעלה – הוא מעלה את הכל.

ההזדהות שלו בעצמו כ"השפל באמת" היא יסוד הגילוי של "אלהי הארץ", שה' הוא האלקים גם למטה. בלשונו הוא[יז], שהרצון העליון של אור אין סוף שלפני הצמצום הראשון משתלשל ויורד מטה-מטה עד שהוא מגיע למקום הכי נמוך. בלשון חסידות חב"ד זה נקרא ה"תחתון שאין תחתון למטה הימנו"[יח]. אלה הם הרצון והתאוה של הקב"ה, ש"נתאוה הקב"ה להיות לו יתברך דירה בתחתונים"[יט]. גם בחו"ל הוא הצטיין במדת הענוה והשפלות, אבל יש הבדל שבאין-ערוך בין השפלות שלו בחו"ל לשפלות שלו בארץ – כשהוא הגיע לארץ הוא היה צריך עוד יותר, עד שהוא יכול לחתום בטבעיות, במודעות הטבעית שיש כאן, כידוע[כ], "השפל באמת".

שאלו את הרבי מרוז'ין, שהספר "פרי הארץ" לא מש משולחנו, איך מישהו כזה ענו יכול לחתום "השפל באמת"? הוא אמר שהשפלות כל כך חדרה לעצם מציאותו, דווקא בארץ, שבשבילו זהו לא שבח בכלל "השפל באמת". זהו ההסבר שלו איך הרמ"מ מויטבסק יכול לחתום ככה.

נקודה תחת היסוד

לרבי הקודם, הרבי הריי"צ, היה מכתב מקורי של רבי מענדלה שהוא שלח מארץ ישראל לחו"ל, לחסידים ברייסין, ושם הוא חותם את עצמו "השפל באמת". הוא הראה את המכתב לחסידים, וביניהם היה גם גדול החסידים – ר' שמואל גרונם (הרש"ג), המשפיע הראשון, הגדול, בתומכי תמימים שייסד הרבי הרש"ב, שהיה מושפע של רבי הלל מפאריטש, וכל תומכי תמימים במקור קבלו ממנו. הרש"ג הסביר[כא] על דרך הפנימיות, על דרך הקבלה, מה קרה כשרבי מענדלה עלה לארץ ישראל:

הוא אמר שכאשר רבי מענדלי עולה לארץ אזי המלכות, שהיתה בגלות, עולה מהעולמות התחתונים בי"ע למקומה האמתי בעולם האצילות, כמלכות דאצילות. כתוב בכתבי האריז"ל[כב] שכאשר המלכות עולה לעולם האצילות כל הפרצוף שהיה לה למטה, בעולמות התחתונים, נסתר, כלומר, מתבטל, והיא נעשית "נקודה תחת היסוד". זהו הביטוי: פרצוף המלכות חוזר להיות נקודה קטנה, אפס ממדים[כג], ממש אפס – נקודה תחת היסוד. מהו היסוד? ה"צדיק יסוד עולם"[כד] של האצילות.

שוב, עד שהמלכות לא נבנית מחדש היא נעשית "נקודה תחת היסוד" וזהו הסוד של "השפל באמת". השפלות-ההתאיינות של המלכות מתבטאת במלה "השפל" והעמידה שלה "תחת היסוד" רמוזה במלה "באמת" (שפלות היא פנימיות המלכות ואמת היא פנימיות היסוד, כנודע אצלנו[כה]). "השפל באמת" היינו "נקודה תחת היסוד". זו דרגה עילאית של שפלות, באין-ערוך לענוה ושפלות שהיו לו כמלכות למטה, בעולמות התחתונים, בחו"ל, לפני שהוא עלה לארץ.

שרשי נשמת הרמ"מ – אברהם, יעקב, משה וחזקיהו

בכלל, הצדיקים אמרו שני דברים על רבי מענדלי ויטבסקער, מיהו במקור. הרי אנחנו כולנו שייכים לשרשים קדומים, כולנו גלגולים וכו'. בהקשר הזה יש שתי מסורות[כו] לגבי רבי מענדלי ויטבסקער:

מסורת אחת שהוא ניצוץ משה רבינו. זהו הדבר הכי פשוט, כל מנהיג הוא ניצוץ של משה[כז]. בכולנו יש ניצוץ של משה רבינו[כח], אבל במנהיגים, "עיני העדה"[כט], יש ניצוץ מיוחד של משה רבינו. כל שכן שמנהיג הדור – הרעיא מהימנא, "ורעה אמונה"[ל], מי שרועה את האמונה של הדור – הוא ניצוץ גדול של משה רבינו. בכל אופן, ציינו במיוחד שהוא ניצוץ גדול של משה רבינו. זהו גם שם בנו, שנקרא על שם אביו – הוא מנחם מענדל ב"ר משה.

אבל יש מסורת יותר מפורטת: הרי כל הצדיקים הגדולים, שהוא הלך במיוחד להפרד מהם לפני שעלה לארץ – רבי פינחס מקוריץ, רבי מנחם נחום מטשרנוביל והתולדות יעקב יוסף – כינו אותו, כולם כאחד, בשם "מלך ישראל". מתאים שיכנו אותו "מלך ישראל", שהרי המדה הפנימית של המלכות היא שפלות. אבל מלך ישראל יכול להיות דוד המלך, "דוד מלך ישראל חי וקים"[לא], או מלך אחר. הצדיקים אמרו שהוא חזקיהו המלך, גלגול של חזקיהו המלך. על חזקיהו המלך חז"ל אומרים[לב] שהוא היה ראוי להיות משיח אם היה אומר שירה אחרי הנס של מפלת סנחריב והמחנה שלו. חזקיהו המלך הוא בחינת משיח ורבי מענדלי ויטבסקער הוא גלגול שלו. חזקיהו הוא לשון להתחזק. תיכף אנחנו נלמד, נתבונן, בתורה אחת שלו מפרי הארץ, שם הוא אומר שהיהודי צריך להתחזק באמונה כל הזמן. מתוך יראה ופחד הוא בא להתחזקות באמונה. זהו הווארט שלו, שבע"ה נסביר יותר בהמשך.

אם כן, לפי שתי המסורות האלה, יש לו גם את הניצוץ הגדול של משה רבינו, ובפרט הוא מלך, חזקיהו המלך. אבל אפשר לזהות שרשים עיקריים נוספים שלו:

ההסתלקות שלו, ב-א' אייר תקמ"ח, היתה ביום שני בשבוע, כמו עכשיו. לפי קביעות השנה אנחנו יומיים אחרי ההילולא, אבל לפי קביעות השבוע זהו ממש היום. הוא הסתלק ביום שני בשבוע, יום של גבורה, והספירה שלו היא גבורה שבתפארת. לפני שהוא הסתלק כל התלמידים הגדולים היו סביב המטה שלו והוא אמר להם "ארויס", שכולם יצאו מכאן, "כי ה' נצב עלי". אלו המלים האחרונות ששמענו ממנו – "ה' נצב עלי", לכן שכולם יצאו מכאן, לא ראויים להיות נוכח הגילוי של עצמותו יתברך שנצב עלי. הסיפור הזה משייך אותו לעוד נשמה גדולה מאד בעם ישראל, ליעקב אבינו, שעליו נאמר "והנה הוי' נצב עליו"[לג]. השייכות שלו ליעקב אבינו מתגלה דווקא בסוף, בשער הנון שלו, ברגע ההסתלקות.

וכמו שפתחנו, יש לו קשר גם לאברהם אבינו. מה הקשר לאברהם אבינו? שהוא כוון אותה כוונה בעליה לארץ כמו אברהם אבינו, היהודי הראשון שעלה לארץ. המדרגה שלו כ"מלך ישראל" שייכת גם היא לאברהם אבינו, המלך הראשון, "עמק המלך"[לד], העמקות-העומק של המלך – אבל בפרט הוא חזקיהו המלך, כנ"ל.

העליה לארץ של כל יהודי

בכל אופן, כל יהודי כשהוא עולה לארץ ישראל, וכל יהודי שבא במיוחד לקדש שם שמים כאן בארץ, הוא גם בבחינה כזו שאמרנו קודם: הפרצוף שהיה לו בחו"ל נסתר – השלמות שהיתה לו קודם, בחו"ל, מתבטלת – והסתירה היא על מנת לבנות מחדש. אם זו חוויה אמתית, שהוא באמת עולה לארץ ישראל, הוא צריך להרגיש את עצמו "נקודה תחת היסוד" – שהוא עלה מבי"ע לאצילות, הוא עלה יחד עם השכינה שהיתה בגלות.

כל יהודי מייצג את השכינה, כנסת ישראל, וכאן, בארץ, הוא צריך להרגיש את עצמו קודם כל "נקודה תחת היסוד". כולנו יכולים להרגיש את עצמנו "נקודה תחת היסוד". שוב, היסוד הוא "צדיק יסוד עולם", לכל אחד יש את הרבי שלו – הרבי הוא הצדיק. אנחנו, שרוצים להיות שליחים שלו, להגשים את הרצון שלו, בבחינת "נקודה" – אנחנו בבטול גמור ובשפלות באמת – "תחת היסוד".

עד כאן פתיחת הדברים שלנו הערב. לחיים לחיים.

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• תכלית העליה לארץ היא להפוך את ה' מ"אלהי השמים" ל"אלהי הארץ".
• כדי לרומם את הארץ כולה צריך לאחוז במקום הנמוך ביותר – אליו מגיע "השפל באמת".
• דווקא בעליה לארץ הפך רמ"מ מויטבסק ל"השפל באמת".
• העליה לארץ היא כעלית המלכות מעולמות בי"ע לעולם האצילות – פרצוף המלכות נסתר והיא נעשית "נקודה תחת היסוד", סוד "השפל [פנימיות המלכות] באמת [פנימית היסוד]".
• רמ"מ מויטבסק עלה לארץ בכוונות אברהם אבינו, הסתלק כיעקב אבינו, וצדיקים אמרו שהוא ניצוץ משה רבינו וניצוץ חזקיהו מלך ישראל.