אמת ליעקב

בע"ה

אב[ּ]ן עזרא - פרשת תולדות

וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי קוּם נָא שְׁבָה וְאָכְלָה מִצֵּידִי בַּעֲבוּר תְּבָרֲכַנִּי נַפְשֶׁךָ.[א]

ויש אומרים חלילה לכזב הנביא, רק הוא כן[ב], אנכי מי שאנכי ועשו בכורך. ואחרים אמרו כי בנחת אמר אנכי, ונשא קול במלת עשו בכורך. ואלה דברי רוח, כי הנביאים יתחלקו לב' חלקים. החלק הא' שליח במצות, והחלק השני נביאי העתיד, ואם יצטרכו לאמר דבר שאיננו כהוגן לא יזיק, רק השליח לא יתכן שיכזב כלל. גם הנה דוד נכתב עליו איש האלהים _{(דברי הימים-ב ח, יד)} ואמר רוח ד' דבר בי _{(שמואל-ב כג, ב)} בלבל דבריו עם אחימלך ואמר ויהיו כלי הנערים קדש _{(שמואל-א כא, ו)} לצורך שעה. גם אלישע, שאמר לחזאל לך אמור לו חיה תחיה _{(מלכים-ב ח, י)}, אף על פי שפירושו חיה תחיה מחולי זה, הראני השם כי יהרג. וכן מיכיהו אמר תפלת שוא עלה והצלח _{(מלכים-א כב, טו)} דרך מוסר. וכן אמר דניאל מרי חלמא לשנאך _{(דניאל ד, טז)}, ולהיותו כנגד השם דרך דרש, וכן אמר אברהם וגם אמנה _{(בראשית כ, יב)}, ונשתחוה ונשובה _{(בראשית כב, ה)}.

דברי יעקב אבינו "אנכי עשו בכרך" נראים דבר שקר, "מדבר שקר תרחק"! יתרה מזו, יעקב הוא נביא, ואיך יתכן שהנביא אינו דובר אמת, "חלילה לכזב הנביא"! זו לכאורה סתירה לתפקיד הנביא המביא את דבר ה', והרי "ה' אלקים אמת", ו"חותמו של הקב"ה אמת", "לא איש אל ויכזב"!

על כן יש מפרשים "אנכי מי שאנכי ועשו בכורך", כמו שפירש רש"י. או ש"אנכי" אמר יעקב בנחת-בשקט. אבל ראב"ע דוחה את הפירושים הללו בתוקף, "ואלה דברי רוח"! ומסתבר שראב"ע מתנגד להגדרת האמת לפי פרשנות של האומר שאינה מובנת לאזני השומע ('אמת פורמלית'). אם זה מובן לשומע במשמעות שקרית – זהו שקר.

ההסבר של ראב"ע עצמו שאכן זהו שקר ("שלא כהוגן"), אבל מותר לשנות לצורך מסוים, כמו "מותר [ומצוה] לשנות מפני השלום"[ג]! לא על זה הזהירה תורה "מדבר שקר תרחק".

ומביא ראב"ע שש דוגמאות של נביאים ששינו בדיבורם לצורך, כמו אברהם שאמר על שרה "וגם אמנה אחתי בת אבי היא", ואמר לנעריו בדרך לעקידה "ונשתחוה ונשובה אליכם" (והרי חשב שהולך לשחוט את יצחק). אלא שזה ב"נביאי העתיד" – נביאים המודיעים את העתיד, שאין פגם אם לפעמים משנים בדיבורם מפני צורך הכרחי. אבל הנביא שהוא "שליח במצוות" לא יתכן כלל שיאמר דבר שקר!

משה ושאר הנביאים

הנביא "השליח במצוות" הוא משה רבינו, שנבואתו היא תורה ומצוות (ואילו שאר הנביאים אינם רשאים לחדש דבר[ד]). "משה אמת ותורתו אמת", אמת צרופה, ולא יתכן שיאמר דבר שאינו אמת (גם לאזני השומעים). כל שאר הנביאים הם "נביאי העתיד" ויכולים לשנות.

ההבדל הוא בעצם הנבואה. כל הנביאים התנבאו בלשון "כה", ורק משה התנבא (גם) בלשון "זה הדבר"[ה] – "כה" היינו 'בערך' (כ"ף הדמיון), לא מדויק, ו"זה" הוא זיהוי מדויק, אמת גמורה. למשה נאמר "'אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל', לא פחות ולא יותר"[ו] – נבואת משה בתורה היא מדויקת בתכלית, מלה במלה ואות באות (ספר תורה שחסר בו אות אחת פסול), מה שאין כן בשאר הנביאים.

נבואת מצוות מתייחסת להווה – מה צריך לעשות עכשיו בפועל (מסר אקטואלי), ולכן עליה להיות מדויקת ומדוקדקת, לא סובלת משמעויות ופרשנויות שונות, אלא כפי שהיא נשמעת אצלנו, פשוטו כמשמעו (ו"אין מקרא יוצא מידי פשוטו"). אמת ברורה. ואילו נבואת העתיד היא כללית יותר, שהרי נבואה לעתיד יכולה להשתנות (נבואה של פורענות יכולה להתבטל ולהתהפך לטובה[ז]).

משה ואהרן

לעומת משה רבינו, אהרן הכהן אחיו (שהיה גם הוא נביא) הוא הדוגמה המובהקת למה שמותר ומצוה לשנות מפני השלום, "משה היה אומר יקוב הדין את ההר, אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום ומשים שלום בין אדם לחברו"[ח], וכדי לשים שלום היה משנה מהאמת (אומר לפלוני שחברו מצטער וכו'[ט]). אם כן, כשם שמשה רבינו הוא 'אבי הנביאים' בכלל כך אהרן הכהן הוא אבי נביאי העתיד בפרט. משה הוא 'איש המוחין' ואהרן הוא 'איש הלב', "לב אהרן", מדות הלב המשתנות.

כל הנביאים התנבאו ב"כה" (לא מדויק, כנ"ל) – וזו המלה המודגשת גם בברכת כהנים לאהרן ובניו "כה תברכו"! והנה אהרן הכהן לא רק משנה בדיבורו מפני השלום, אלא שעל ידי זה הוא פועל לשנות את המציאות, כמו שהיה אהרן מביא שלום בין האנשים על ידי השינוי – וכך השינוי בדיבורו הוא 'נבואה המגשימה את עצמה', תחילתה לכאורה שקר אבל בכח אמירתה היא הופכת לאמת – "מותר ומצוה לשנות [את המציאות הלא-טובה] מפני השלום [כדי להגיע לשלום]".

זה עצמו סוד הברכה – אהרן הכהן משנה את המציאות בברכתו, הכל מתוך אהבה ("לברך את עמו ישראל באהבה"), "אוהב שלום". הכל קשור להפרש בין "זה" ל"כה" – "זה" מחליט וקובע ו"כה" מאפשר שינוי (על דרך "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין", שאי אפשר לומר עליו "זה הדבר"), "כה תברכו", וכן יש לרמז בתבה ברכה, בר כה, הבן-התוצאה של "כה". ה"כה" של אהרן שייך להיותו כהן, כה ן (וראה לקמן בביאור).

ראב"ע מביא שש דוגמאות של נביאים המשנים בדיבורם (ואין דוגמה ממשה, שהרי הוא שליח במצוות), ובפנימיות יש לכוון אותם כנגד שבע המדות: אברהם - חסד; אלישע - גבורה; יעקב - תפארת; מיכיהו - נצח והוד; דניאל - יסוד; דוד – מלכות. בשבע המדות יש שינוי (כטבען של מדות הלב המשתנות לפי השעה). אבל משה הוא כנגד המוחין, חב"ד. על יחוד המוחין, חכמה ובינה (אותיות י-ה בשם הוי') נאמר "אכלו רעים", "תרין ריעין דלא מתפרשין לעלמין" – יחוד קבוע ללא שינויים (ועל יחוד זה של חכמה ובינה נאמר "משה משה לא פסיק טעמא בגווייהו"). ועל המדות נאמר "שתו ושכרו דודים" (יחוד זו"נ), היחוד משתנה ואף יש בחינה של שכרות, שינוי שאינו מזיק לנבואה.

מדרגות האמת

התבאר שמדרגת משה היא האמת, לעומת שאר הנביאים שיכולים לשנות, שינוי בקדושה. למטה מכל נביאי האמת נמצאים, להבדיל, נביאי השקר.

אכן, למעלה ממשה רבינו נמצא המשיח, "ירום ונשא וגבה מאד". משה שופט בצדק ובאמת, "אין לדיין אלא מה שעיניו רואות", אך המשיח שופט לפי חוש הריח ("מורח ודאין"), וכך הוא מגיע למדרגה יותר עמוקה של אמת, "אמת לאמיתו"! בחוש הריח המשיחי, אפשר לחוש-להריח את הצדקות של הרשעים, ככתוב בפרשה "וירח את ריח בגדיו... ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'", "אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו"[י].

בכללות, משיח שייך לדרגת הכתר שמעל המוחין (וכן חוש הריח שייך לכתר), לעומת משה השייך למוחין. משה הוא 'רב' – כל רב בישראל הוא מורה הוראה, שליח למצוות, כמשה רבינו (כל תלמיד חכם נקרא משה, "משה שפיר קאמרת") – אבל המשיח הוא 'רבי' שמעל הרב. המשיח מתנבא ב"כה", כשאר הנביאים ולא כמשה (שהרי המשיח לא מגיע לדרגת משה בנבואה), אבל זהו שרש ה"כה" שמעל "זה" – כמו הכתר הנעלם שאי אפשר להצביע ולומר עליו "זה".

הקבלנו את משה למוחין חו"ב, ואת המשיח לכתר, אך ניתן לומר שהאמת של משה היא בעיקר מצד הבינה, "משה זכה לבינה" (שם אהיה בבינה, וכידוע "אהיה אשר אהיה" היינו אהיה פעמים אהיה שעולה אמת). לעומת זאת, מצד החכמה מגיעים ל"אמת לאמתו" של המשיח. לפי זה, יש כאן ארבע דרגות המכוונות כנגד שם הוי':

י (כולל קוצו של י) – אמת לאמיתו, משיח, חכמה וכתר.

ה – אמת, משה, בינה.

ו – שינוי, מותר ומצוה לשנות, אהרן ושאר הנביאים, מדות. השינוי הוא "מפני השלום", שייך בפרט לספירת היסוד הנקראת שלום.

ה – התמודדות עם השקר, מלכות. כאן צריך להיות אתהפכא משקר לקשר וקרש (קרשי המשכן, "עצי שטים עומדים", העבודה של שטות דקדושה[יא] שהיא מעין שקר).

ורמז: אמת לאמתו אמת שנוי שקר ועוד כתר חכמה בינה תפארת (כללות ו"ק) מלכות = 4662 = סג פעמים עד, ראובן (ז הבלים) פעמים חי ("יחי ראובן", וד"ל).

איש תם

עיקר הדיון הוא על יעקב אבינו המשנה בדיבורו לאביו. והנה "יעקב איש תם" ("אינו חריף לרמות") שייך למדת האמת "תתן אמת ליעקב"! כלומר, יעקב כאן נוהג במסירות נפש, כשהוא משנה ממדתו העצמית, מדת האמת. ועוד, אמת היא קיום וחיים, "שפת אמת תכון לעד", וכן "יעקב אבינו לא מת" מכח מדת האמת (יעקב לא מת אותיות אמת ליעקב), כמו "אתרא דשמיה קושטא" שלא מתו בו קודם זמנם[יב], וכאשר מוותרים על האמת ומשנים בדיבור מגיע היפך החיים. אכן, דווקא מכח מסירות הנפש הזו של יעקב לשנות בדיבורו, מתגלה העצם של יעקב (ואז הוא זוכה לברכה) – גילוי 'היחידה שבנפש' בתנועה של מסירות הנפש.

והרמז: כל הפסוק "ויאמר יעקב אל אביו אנכי עשו בכרך עשיתי כאשר דברת אלי קום נא שבה ואכלה מצידי בעבור תברכני נפשך" = 5278 = כט פעמים יעקב (91 פעמים חן) = יעקב ועוד כח פעמים יעקב. כלומר, כאן מגלה יעקב את כחו העצמי (כח יעקב).

ביאור: אהרן הכה-ן

התבאר שאהרן הכהן הוא 'אבי הנביאים' המתנבאים ב"כה", "כה תברכו", "לברך את עמו ישראל באהבה" (ומבואר בדא"ח ששרש הברכה הוא ב"רב חסד" של עתיק, המלובש בתיקון גלגלתא של אריך, מקור הרצון להיטיב).

כהן היינו כה ן, דהיינו כה כה כה, 'חזקה' של "כה", כנגד שלש הברכות בברכת כהנים, "כה תברכו" (הכל מתחיל באות כ של כהן, והנה כ במספר קדמי = כהן, כה כה כה). כה במשולש פרטי = 225 = כהן ב'רצוא ושוב' (כ כה כהן הן ן) = כה פעמים ט (= יה ברבוע).

סוד הכהן רמוז בפתיחה לברכת כהנים "כה תברכו את בני ישראל אמור להם", להם = כהן = ג פעמים כה. כהן להם בהכאת אותיות (כ פעמים ל וכו') = 2625 = כה פעמים 105 = 3 פעמים 5 פעמים 7, סוד ברכת כהנים כנודע (שלש תבות בברכה הראשונה, חמש בברכה השניה, שבע בברכה השלישית). כה להם = 100 = כה בהכאת אותיות (כ פעמים ה), שלמות של "מאה ברכות בכל יום".

ג פעמים כה הנ"ל רומזים לשלשת המילויים של כה – כף הי, כף הא, כף הה (כאשר המילוי הרגיל-הפשוט הוא הא). והנה, חלק המילוי בלבד, פי פה פה = אהרן! ממילא, הכל יחד, כף הי כף הא כף הה עולה כהן אהרן. כהן אהרן = אשל, סוד האשל שנטע אברהם אבינו, עליו נאמר "אתה כהן לעולם", שרש אהרן הכהן ("ויטע אשל בבאר שבע", אשל באר שבע = 906, הערך הממוצע של שלש ברכות כהנים).

כהן במילוי הא, כף הא נון = רבי. חלק המילוי של שלשת מילויי כהן (פיון פאון פהון) = ב פעמים רבי = משיח בן דוד (כמבואר בפנים שגם המשיח מתנבא ב"כה").

ניתן 'לפרש' ג פעמים כה כפעולה החשבונית הבאה: כה, 25; ועוד כה ברבוע פרטי (כ פעמים כ, ה פעמים ה), 425 (השם הקדוש כהת, כה ת); ועוד כה כל אות בחזקת 3, 8125 (= כה פעמים 325, משולש כה = כה פעמים אהבה-אחד, מדת הכהן המברך את ישראל כאחד באהבה). סכום שלשת המספרים הוא 8575 = כה פעמים 343 – 7 בחזקת 3 ("שבעתים כאור שבעת הימים", סוד "גשם נדבות"), דהיינו 5 פעמים 5 פעמים 7 בחזקת 3. המספרים 3-5-7 הם סוד ברכת כהנים כנ"ל.

פירוש נוסף לשלש פעמים כה הוא: כה ועוד כה במילוי (כף הא) ועוד כה במילוי המילוי (כף פא הא אלף) = 429, משפט (חשן המשפט על לב אהרן) = אהבה פעמים גל = ג פעמים כה ועוד ג פעמים כהן גדול = כהן משוח. הערך הממוצע הוא 143 = יא פעמים אהבה-אחד.

נתבונן ביחס בין אהרן ל"כה". אהרן = יו ברבוע. כה = ה ברבוע. אהרן = כה ועוד 231, סוד רלא שערים של בחינת 'קדמון' שלפני הצמצום, הנקרא "עולם המלבוש", סוד לבושי אהרן כהן גדול. 231 הוא משולש 21 (אהיה), שהוא עצמו משולש 6, שהוא משולש 3 שהוא משולש 2. הכל בסוד "הברכה המשולשת בתורה".

משה ואהרן

משה התנבא ב"זה" ואהרן ב"כה". ג פעמים כה (סוד כהן) בהכאה (ג פעמים כ פעמים ה) = 300 = זה פעמים כה = משולש 24, זה זה ("וקרא זה אל זה").

הנבואה בכלל שייכת לנצח והוד (אחיזת הנביאים), משה בנצח ואהרן בהוד, דהיינו "זה" בנצח ו"כה" בהוד. זה נצח כה הוד = 200 (זה נצח = 160. כה הוד = 40. חלוקת קס-ם) – י אותיות והערך הממוצע כ (כה), ארבע מלים והערך הממוצע הוא כה כה ("ויפן כה וכה"). משה זה אהרן כה = אברהם יצחק יעקב, ג האבות סוד ג ברכות של ברכת כהנים = יא פעמים נח-חן. אהרן מתכלל במשה ("הוא אהרן ומשה", "הוא משה ואהרן"), משה אהרן זה = תריג = משה רבינו.

אהרן הוא הכהן, "כה", ומשה הוא הלוי ("ועבד הלוי הוא", "ומשה איש האלהים בניו יקראו על שבט הלוי"), "זה". והנה כהן כה = יפי. לוי זה = חן. יחוד של חן ויפי ("שקר החן והבל היפי", וכאן זהו חן-אמת של "משה אמת", עליו נאמר "כי מצאת חן בעיני", ויפי של ממש של אהרן הכהן הלבוש בגדי כהונה לכבוד ולתפארת).

שייכות משה ואהרן לנצח והוד היא בהיפוך מהשרש בחסד וגבורה: אהרן הכהן בחסד ("חסד לאברהם", "אתה כהן לעולם"), יד ימין, ומשם להוד, רגל שמאל; משה בגבורה, יד שמאל, ומשם לנצח, רגל ימין. הכל בסוד "שכל את ידיו" – יד ימין של יעקב על ראש אפרים הנמצא בברך שמאל של יעקב ויד שמאל של יעקב על ראש מנשה בברך ימין. נמצא שאפרים הוא אהרן, סוד היפי (כהן כה), ומנשה הוא סוד משה, סוד החן (לוי זה). אפרים לשון יפי (כמבואר בשם "איפרא הורמיז" בגמרא) והתברך ביפי "וקרני ראם קרניו" ופירש רש"י "נתן ליהושע כחו של שור ויפי קרני ראם", אפרים = אשל, כהן אהרן כנ"ל. מנשה הוא משה (כמו בפסוק "ויהונתן בן גרשם בן מנשה" שפירשו על משה), וממנשה בן יוסף יצאו בנות צלפחד, "אשת חן תתמך כבוד" – "אין כבוד אלא תורה", תורת משה, פרשת נחלות שהתחדשה על ידי בנות צפלחד (נחלה, חן לה), ובמיוחד דין ירושת הבת, הכל שייך לנצח – נצחיות ירושת האבות לבנות ישראל. שמות בנות צלפחד מחלה נעה מלכה חגלה תרצה = חי פעמים חן (= בנות ירושלם).