חטיפה חסידית – סיפור מה'וילדע קוזניצער'

ב. חטיפה חסידית – סיפור מה'וילדע קוזניצער'

[בקשו לספר סיפור]. אספר סיפור ששמעתי אתמול. זה סיפור מאד נחמד. מישהו שמע על ספר שקוראים לו ספר התודעה? בהרבה בתים יש את הספר הזה [גם פה ב'חיידר']. זה ספר מאד מאד יסודי, שמסביר את כל החגים וכל הדינים, מי שכתב את הספר כתב אותו בשביל לקרב יהודים ליהדות – שבספר אחד יהיה כתוב כל המנהגים וכל החגים של התורה. למחבר קוראים הרב אליהו כי טוב, זה השם שלו. הוא היה חסיד – לא חסיד חב"ד, היה חסיד אחר ובנערותו למד בגור, אבל היה בקשר עם הרבי. יש הרבה מכתבים שהרבי כותב לו והוא כותב בחזרה. אני גם זכיתי להכיר אותו וגם מאד מיודד עם בנו. שוב, קוראים לו הרב אליהו כי טוב. הוא סיפר סיפור כזה:

'א וילדע קוזניצער' – הרבי הפראי

כשהוא היה נער, הוא למד בשטיבל בפולין, בגור. שמה היה שטיבל, מה זה שטיבל? [בית כנסת]. היה גם שטיבל של קוזניץ. יש חסידי קוזניץ ויש חסידי גור. בפולין אז לא היו חסידי חב"ד. רוב החסידים היו גור, והיו עוד כמה סוגים של חסידות, ואחד מהם היה קוזניץ. ידוע שהרבי של קוזניץ[טו] אז היה 'וילד', וממילא גם החסידים שלו היו 'וילדע חסידים'. מה זה 'וילד'? ילד לא צריך להיות 'וילד'. 'וילד' זה פרא אדם, פראי, שעושים כל מיני שטויות, לא בישוב הדעת. המלמדים לא אוהבים 'וילדע אינגעלעך' – 'וילדע אינגל' זה ילד פראי, שמשתולל, זז, לא יכול לשבת על המקום. גם בחב"ד היו כמה חסידים שהיו מאד 'וילד', אבל זה היה טוב. היה להם כל כך הרבה אנרגיה, כל כך הרבה התלהבות שקצת השתוללו. השתוללו במצוות, בדברים טובים. גם במחשבות. למשל, אם אני חושב שאני רוצה עכשיו להביא משיח, ואולי אם אנחנו נרקוד חמש שעות בלי להפסיק משיח יבוא, ואז אני אומר בואו – חמש שעות על השעון נרקוד ולא נפסיק ואז משיח יבוא. זה רצון טוב, אבל המחשבה הזו היא 'א וילדע מחשבה', משהו פראי, לא מחשבה מיושבת. יכול להיות שבאמת בזכות זה משיח יבוא. אי אפשר לדעת. אפשר להבין את זה? נסביר את זה אחר כך, מה זה נקרא 'וילד'. זה רק להסביר שבקוזניץ היו 'וילדע', עשו כל מיני דברים, בשביל ה', אבל דברים שאנשים רגילים לא עושים אותם.

חטיפה מתוך התיאטרון

מספר אליהו כי טוב, מי שכתב את ספר התודעה – אני ישבתי בשטיבל של גור, בערב שבת קדש, ופתאום נכנס לבית המדרש ה'וילדע קוזניצער' (הרבי הפראי מקוזניץ), ואמר שצריך שיבוא איתו בחור לעשות 'מבצע' (כמו 'מבצעים' של הרבי). מה ה'מבצע'? אל תשאלו. הוא לקח אותי ביד, הולכים לעשות 'מבצע'. לקח אותי לורשה. בורשה היו הרבה חסידים, והיו גם יהודים כמו כאן, שלא כל כך שומרים תורה ומצוות. אז הרבי מקוזניץ שהיה 'וילד' לקח אותי – בחור יותר מיושב מגור וסחב אותי לעשות 'מבצע'. מה ה'מבצע'? הלכנו לתיאטרון, מקום שמראים סרטים וכל מיני דברים – לא מקום של יהודים שומרי תורה ומצוות. אסור ללכת לשם. ישנם סיפורים גם על רביים של חב"ד שהוציאו מהתיאטרון נשמות, רצו לקרב יהודים לתורה. הרבי מקוזניץ, ה'וילדער', אמר לי – אליהו כי טוב – כשאצביע על בחור אחד, לא דתי, אנחנו תופסים אותו בכח ומוציאים אותו מכאן. זה ה'מבצע', עוד מעט צריך להגיע לכאן איזה בחור, בשביל זה לקחתי אותך, אתה חזק – היה נער חזק – ואנחנו שנינו תופסים אותו. אני לא יכול לעשות לבד, אני יוזם את המבצע, אנחנו תופסים ולוקחים אותו בכח – הגם שיצעק, לא משנה שום דבר. באמת הבחור הזה הגיע, בלי כיפה, הוא לא היה שומר תורה ומצות. הרבי מקוזניץ הצביע עליו, ואז שנינו 'נפלנו עליו' ולקחנו אותו בכח. הוא התחיל לצעוק 'קניתי כרטיס, הוצאתי כסף, ומה אתם עושים לי?' אבל אנחנו תפסנו אותו בכח והבאנו אותו לשטיבל של קוזניץ.

אליהו כי טוב גמר את החלק שלו והלך – הוא קיים את המצוה שלו. כעבור כמה ימים ה'וילדע קוזניצנער' בא לשטיבל של גור, איפה שאליהו כי טוב לומד. הביא את הבחור עם לבוש ארוך וכובע גדול – הפך להיות חסיד. הוא הביא אותו ואמר שעכשיו תמשיכו איתו. הבחור התחנן להשאר עם הרבי מקוזניץ (ובאמת אפשר לשאול – למה הביא אותו לגור? הצליח יפה מאד, לקח בחור לא שומר תורה ומצוות ועכשו הוא עם כובע ומעיל ארוך). הוא אמר לו – אנחנו בקוזניץ טובים לקחת אותו מאיפה שהיה ולהלביש אותו, לקחת 'גוי' ולעשות ממנו 'יהודי', 'נעמן א גוי און מאכען פון אים א איד'. אבל לעשות את היהודי חסיד יכולים בגור. לכן, עכשיו, אחרי שאני עשיתי ממנו יהודי אתה תעשה ממנו חסיד – תמשיך את העבודה.

בירור א' ובירור ב'

איך קוראים לזה בחסידות? הרעיון הזה, הווארט, מאד חשוב בחסידות. קוראים לזה בירור א' ובירור ב'. בירור הוא תקון. יש אנשים שטובים לעשות בירור ראשון. יש אנשים שלא יכולים לעשות את השלב הראשון, אבל יכולים לעשות טוב את השלב השני. מי שיכול לעשות את השלב הראשון לא יכול לעשות את השלב השני ומי שיכול לעשות את השלב השני הוא גם לא הכי טוב בשביל השלב הראשון. בין השבטים, ילדי יעקב אבינו, מי עשה שלב ראשון ומי שלב שני? כתוב שכל האחים, במיוחד יהודה, עשו את הבירור הראשון. אחר כך מי שיכול לעשות את הבירור השני זה יוסף הצדיק.

זה היה סיפור ששמעתי אתמול, סיפור מאד נחמד ושמח – "מרבין בשמחה".

שרו "ארור המן".

שיהיה חדש שמח, שיהיו חדשיים שמחים!