תחילת הפרק - האות י

ב. ד"ה "באתי לגני" אות ז (1)

נכנס חדש שבט וצריך להתכונן ליו"ד שבט. כל שנה יש אות שלומדים במאמר "באתי לגני". האות של השנה היא אות ז' במאמר, בה הרבי הריי"צ מדבר על האות י (בהמשך לנושא האות הקודמת, שעסקה בצורת האותיות ד ו-ר). נלמד ממנה כמה שורות היום ונמשיך אי"ה בשבת הבאה, השבת שלפני י' שבט.

האות י (שב-ד) – נקודת הבטול המחברת שמים וארץ

[האותיות ד ו-ר דומות זו לזו. לכל אות יש שם, מספר וצורה[ג], והאותיות ד ו-ר דומות בצורתן וגם במשמעות שמן, אלא שלגבי צורתן יש ביניהן הבדל אחד – שבאות ד יש הוספה של י מאחורה. ענינה של ה-י הזו הוא בטול, שהמקבל מצמצם את עצמו כדי לקבל כמה שיותר טוב מהמשפיע.] והנה האות יו"ד שבאות ד' מה שבזה מתחלק תמונת הדל"ת מתמונת הרי"ש הוא מאחוריו דווקא [בצד ימין, מאחורי ה-ד, כי מקבל אמתי לא צריך לעבוד על הבטול במודע – הבטול בא לו בדרך ממילא. רואים שהאותיות מתקדמות אחת לעבר השניה, לכן צד ימין הוא מאחור. כך גם כתוב על אות ג, שיש לה רגל לכיוון ה-ד כיוון שהיא רצה לגמול חסד עם הדל – "גימל דלת, גומל דלים".],

והיו"ד אם שהוא אות זעירא מכל האותיות [במסורה קוראים לאות י, בשם זעירא.] הנה הוא ראש לכל האותיות, דכל אות הרי תחילתו אות יו"ד [בכתיבת ספר תורה – לאו דוקא בכתב אשורי, גם בכתיבה רגילה – כל פעם שכותבים אות מתחילים אותה ב-י. ברגע שאני שם את הקולמוס על הקלף, נהיית נקודה שהיא י. כך גם בסוף האות הנקודה האחרונה שבה מסיימים לכתוב ומרימים את הקולמוס מהקלף, היא אות י. באמצע יש קו, שהוא האות ו (שבכל אות ואות משתנה צורתה ודוק). י-ו-י יוצרות את צורת האות א – י למעלה, י למטה ו-ו באמצע – כך שכל האותיות הן בעצם א. יש אין סוף סוגים וגוונים של יהודים, אבל לכולם יש את נקודת היהדות, דער פינטלע איד. כל כנסת ישראל היא ענין אחד והחילוק בין היהודים הוא רק איך זה בא בגילוי. יש שתי יו"דין – צריך צמצום של המקבל, ככל שהמקבל מצמצם את עצמו להיות בבטול הוא מקבל יותר טוב את השפעת המשפיע, וכן צריך שהמשפיע יצמצם את עצמו להשפיע למקבל, כמו בזיווג. איפה יש ציור כזה בקבלה? בשילוב שם הוי' ושם אדנות (יאהדונהי), המתחיל ב-י של שם הוי' ומסתיים ב-י של שם אדנות וביניהן יש ו אותיות – י-ו-י היוצרים תמונת א. מכאן הגיע המנהג המקובל לסמן את שם הוי' בשתי יודין, בתור קיצור הצירוף של שם הוי' ואדנות.

(יש סיפור על היהודי הקדוש שהסביר את הענין של שתי יודין.) כן, בדיוק רציתי להזכיר אותו. הוא הסביר שדווקא כאשר הם שווים בקומתן, אחד ליד השני. (גם ב-יהודי יש י בתחילה ו-י בסוף.) כן, באמצע יש הוד. הוד הוא גם מלשון הודאה וגם מלשון הודיה, גם לומר לשני שהוא צודק בדבריו וגם להודות על טובה. התלמיד צריך להודות לרבי על ההשפעה שלו כפשוט, וגם הרבי צריך להודות למקבל שהרי "מתלמידי יותר מכולם".],

והוא מה שביו"ד נברא העולם הבא [לפי מה שהוא כתב לכאורה כל דבר נברא באות י, כי את הכל מתחילים ב-י. איך, אם כן, אומרים שעולם הזה נברא באות ה, כדרשת הפסוק "כי ביה הוי' צור עולמים"? גם תחלת העולם הזה היא נקודת ה-י של העולם הבא, רק אח"כ העולם הזה מקבל את הצורה המיוחדת לה על ידי האות ה.], דעל זה אומר "כי כל בשמים ובארץ" ותרגם דאחיד בשמיא ובארעא ["אחיד" פרושו 'אוחז' (בחילוף ז-ד הרגיל בארמית) – לא מלשון 'אחד' – כמו "ביה אחידא ביה להיטא". הכוונה שהיסוד אוחז בשמים ובארץ.]. שהיא ספירת היסוד שבחינת המלכות מקבל ממנה, ומה דאחיד בשמיא ובארעא, הנה שמים וארץ, שמים אש ומים, בחינת חו"ג [חסד הוא מים וגבורה היא אש, מדות אברהם ויצחק.], וארץ בחינת מלכות [מדת דוד.], והוא שע"י ספירת היסוד [מדת יוסף, "צדיק יסוד עולם".] הוא יחוד חו"ג ומלכות, אבל "ולרש אין כל" דבאות רי"ש אין כל בשמים ובארץ, שאין להם ספירת היסוד המחבר [לרש אין את האחיזה בין שמים וארץ. אצל מקבל שחסרה לו מדת הבטול, כמה שהוא מקבל מהמשפיע לא נשאר לו כלום מפנימיות שפע המשפיע וההשפעה שהוא מקבל רק מגדילה לו את הישות.].

כמה נקודות ביחס למה שקראנו:

י – יסוד

מה הקשר בין י ליסוד, הרי יסוד הוא "סיומא דגופא", סיום ה-ו שבשם הוי' (סוד ו זעירא)? יש לרבי שני מאמרים על האות הזאת ב"באתי לגני", משנת תשי"ז ומשנת תשל"ז – כעבור 20 שנה – בשני המחזורים של לימוד המאמר. במאמרים האלה הרבי מסביר באריכות את הקשר בין יסוד ל-י, ובקיצור: "יסוד אבא ארוך ומסתיים ביסוד ז"א" ואבא-חכמה הוא ה-י שבשם. יסוד הוא הצדיק, "וצדיק יסוד עולם", המחבר בין שמים לארץ. המשל לפעולת הצדיק בכימיה הוא זרז (קטליזטור בלע"ז) שמיחד בין שני חומרים. יש עוד ספירה שמתחילה ב-י? אין, רק יסוד. יסוד היינו י-סוד. י בכתב אשורי מורכבת מ-ר ו-ז של כתיב רגיל. רז פירושו סוד, אותיות זֵר, ואם מוסיפים סוד יוצא זרע – י היא טפת הזרע של היסוד.

רמזי שמות הספירות במאמר

הרבי הזכיר כאן חבור של ארבע ספירות – היסוד מחבר את השמים, שהם חסד וגבורה, עם הארץ, שהיא המלכות. יש רמזים יפים בחבור הזה:

חסד גבורה עולה רפח, רבוע כפול של זה (זה ברבוע עולה קדם, מספר האותיות של שבת בראשית). יסוד מלכות שווה 576, פעמיים רפח, 24 ברבוע. כלומר, יסוד מלכות עולה פעמיים חסד גבורה (דהיינו שהערך הממוצע של שתי הספירות יסוד מלכות הוא חסד גבורה). אם נוציא את היסוד – כאשר הצדיק-הזרז נעלם – חסד גבורה מלכות עולה 784 ריבוע של כח, יחי, יחוד, ברבוע.

בכלל, למי שמתחיל עם חשבונות כיף לחשב ולראות תופעות פלאיות לגבי שמות הספירות. איזה שם מפנימיות הספירות מתחיל ב-י? יש את יחוד, פנימיות הדעת (יש גם את יראה). יחוד ויסוד הן אותן אותיות בחילוף ח-ס המתחלפות באתב"ש. כתוב שהאותיות הראשונות הן הפנים והאחרונות הן האחור, כך ש-ח היא הפנים ו-ס היא האחור, יסוד ויחוד קשורים. היסוד עולה עד הדעת, היחוד (בסוד ברכת נטילת לולב, "על נטילת לולב"), ומשם ממשיך את טפת הזרע-אמת הנ"ל (פנימיות ספירת היסוד היא מדת האמת).