אהבת שלום - פרשת אחרי מות

תורת חסד ויראה

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ וגו'. בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה[א].

להבין זה יש לפרש על דרך זה, דהנה כתיב _{(תהלים צד, יח)} אם אמרתי מטה רגלי חסדך ה' יסעדני, ואיתא בספר הקדוש מגלה עמוקות ש'רגלי' קאי על התורה, על דרך הש"ס _{(שבת לא, א)} למדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת, ואמר לו הלל ואהבת לרעך כמוך _{(ויקרא יט, יח)}, זה כלל גדול בתורה. ומדלא כתיב ואהבת 'את' רעך, אלא 'לרעך', לרמוז שמצוה לאהוב לרעהו במה שיש לו, אפילו בממונו, על דרך מאמרם ז"ל _{(אבות ב, יז)} יהי ממון חברך חביב עליך כשלך, ועל כן כתיב 'לרעך', רצונו לומר, מה שיש לרעך.

ולכן פסוק זה כלל גדול בתורה, כי כבר נודע, שבעשרת הדברות נכללים כל התורה, ועל כן יש בעשרת הדברות כת"ר אותיות, נגד תרי"ג מצוות מן התורה וז' מדרבנן. והם מתחילים ב'אנכי' ומסיימים גם כן 'לרעך', ובשנים אלו נכללים כל המצוות, כי אנכי ה' אלהיך, זהו בין אדם למקום, וכל אשר לרעך, זהו בין אדם לחבירו. נמצא שעל ידי מדת אהבה מדת החסד בנקל לקיים כל התורה. וזהו אם אמרתי מטה רגלי ח"ו, היינו התורה, ומתי אוכל לקיים כל התורה, על זה אומר, זאת נחמתי, חסדך ה' יסעדני, פירוש על ידי מדת החסד מדת אהבה שאקיים, אוכל לקיים כל התורה.

'רגל' רומז לתורה (ואם כן "שלש רגלים" הוא סוד "אוריין תליתאי"). "כל התורה על רגל אחת", היינו שהתורה ('רגל') עומדת על מדת החסד והאהבה, כדברי הלל הזקן לגוי שבא להתגייר "דעלך סני לחברך לא תעביד, זו היא כל התורה כולה". האהבת שלום כורך את מאמר הלל עם דברי רבי עקיבא "'ואהבת לרעך כמוך', זה כלל גדול בתורה", ומבאר כי "לרעך" מלמד שיאהב גם את מה שיש לחברו, אפילו ממונו (שהרי היה אפשר לכתוב "את רעך", או כדברי ראב"ע על הפסוק שהיה אפשר לכתוב "ואהבת רעך"). והנה הלל עקיבא = אברהם, איש החסד והאהבה (כמוזכר בהמשך התורה) = ח פעמים אל, "חסד אל כל היום", ממוצע כל אות ב-הלל עקיבא!

אברהם (ח פעמים אל) בעל מדת האהבה הוליד את יצחק (ח פעמים הוי'. נמצא שאברהם יצחק הוא סוד "אל הוי' ויאר לנו") בעל מדת היראה, כמו שיבאר האהבת שלום שאין להסתפק באהבה וחסד לבדה וצריך גם יראה (אהבה ויראה הן שתי כנפים, ואי אפשר לעוף בכנף אחת), ואף צריך להקדים את היראה לאהבה. וזהו "אברהם הוליד את יצחק" – מתוך כוונה ומודעות זו שיש להקדים את היראה, מדת יצחק, כדי לקיים את מדתו העצמית של אברהם, האהבה והחסד!

אמונה ואהבה

כל תרי"ג מצוות כלולות בעשרת הדברות (כת"ר מצוות בכת"ר אותיות), ומבואר כאן שהעיקר הוא הפתיחה והסיום, "נעוץ תחילתן בסופן וסופן בתחילתן": "אנכי ה' אלהיך", בין אדם למקום; "וכל אשר לרעך" היינו "ואהבת לרעך כמוך", בין אדם לחברו.

"אנכי ה' אלהיך" היא מצות האמונה, ואף עצם האמונה של היהודי שמעל תרי"ג מצוות (ולכן יש אומרים שאין למנות את האמונה בתרי"ג מצוות). והנה על האמונה נאמר "בא חבקוק והעמידן [את כל תרי"ג מצוות] על אחת, 'וצדיק באמונתו יחיה", ומבואר בספר התניא[ב] שכאשר נדמה לאדם כי קשה לקיים תרי"ג מצוות, אזי יחשוב כאילו האמונה היא המצוה היחידה (ובאמונה זו תחיה נפשו כתחיית המתים ממש, ואז יתגבר על כל המניעות לקיים כל תרי"ג מצוות, כולל מצות אהבת ישראל). האמונה היא בחינת 'ראש', בראש עשרת הדברות, כאשר הראש כולל הכל, ואהבת ישראל היא בחינת רגל, סוף עשרת הדברות, המעמידה את כל התורה כולה "על רגל אחת" בכח המיוחד של הרגל להעמיד את הראש (ולכן הקזת דם מן הרגל מועילה לראש).

ורמזים: אמונה ועוד אהבה = חזק, זהו היתד החזק המחזיק הכל (חזק חזק חזק = משה). במספר קדמי, אמונה אהבה = יש מאין (מתוך האמונה הפשוטה בה' אחד, "לא ראיתם כל תמונה", בחינת אין, מגיעים לאהבת ישראל בחינת יש)[ג]. אמונה פעמים אהבה (זיווג שלם ביניהם) = ישא הוי' פניו אליך וישם לך שלום = עשר ספירות = משולש טוב טוב. אמונה אהבה ובמילוי ובמילוי-המילוי = 3094 = טוב פעמים יעקב = אחד-אהבה פעמים רחל (המספר הראשון שהוא כפולת יעקב וכפולת רחל) – יעקב הוא בחינת אמונה ורחל היא בחינת אהבה (והיא המעוררת את האהבה של יעקב).

חכמה ואהבה בתורת חסד

היוצא לנו, כי שורש התורה היא אהבה וחסד, ולכך נקראת תורת חסד. וזו היא כוונת הפסוק _{(משלי לא, כו)} פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, כי אהבה וחכמה וחסד כולהו חד, על דרך הכתוב _{(שם ז, ד)} אמור לחכמה אחותי את, ואחותי היא בחינת אהבה, כי אחותי הוא לשון איחוי, לשון התקשרות וחיבור, על דרך מאמרם ז"ל _{(מועד קטן כו, א)} ואלו קרעים שאין מתאחין, כדאיתא ברש"י בפסוק _{(שיר השירים ח, ח)} אחות לנו קטנה, יעוין שם. והיא בחינת אהבה, כמו אחים שמתקשרים זה עם זה ומחברים את עצמם על ידי אהבה שביניהם, ועל כן נקראים אחים, וכמבואר אצלנו כמה פעמים. ועל כן באברהם אבינו ע"ה, שהיתה מדתו מדת החסד, על דרך הכתוב _{(מיכה ז, כ)} חסד לאברהם, נאמר עליו _{(יומא כח, ב)} שקיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה, ונאמר עליו _{(בראשית יב, ה)} ואת הנפש אשר עשו בחרן, ותרגומו, די שעבידו לאורייתא, והכל מצד מדתו מדת החסד, שהיא בחינת התורה...

כל התורה היא "תורת חסד", כי "אהבה וחכמה וחסד כולהו חד". וזהו "אמור לחכמה אחתי את", לשון אחוי, התקשרות בחסד ואהבה (סוד אחיה השילוני, מורו של הבעל שם טוב שכולו אומר אהבה ואחדות-אחוי). "אורייתא מחכמה נפקת" – החכמה היא ראשית קו ימין, וממנה יוצא החסד והאהבה, "וימינו תחבקני". אכן שרש האהבה החסד הוא בכתר עליון, סוד 'זרוע ימין של אריך אנפין' שהוא הפנימיות של החכמה (פרצוף אבא מלביש זרוע ימין דאריך אנפין) – ונמצא שהחכמה עצמה היא בעצם 'אהבה רבה'. וכן פנימיות הלב (בשרשו בכתר) היא מעל המח, והיא החיות הפנימית שלו.

הקשר בין חכמה לאהבה שייך לרמז הידוע: אהבת ישראל (היא כלל גדול בתורה, כל התורה על רגל אחת) = אהבה פעמים חכמה. אהבה חכמה = אלהים, "אני אמרתי אלהים אתם" על ידי אהבת ישראל (וראה במדור הסיפור החסידי על אהבת ישראל עד כדי מסירות נפש של רבי משה מקוברין). אהבה חכמה ועוד אהבה חכמה בהכאה פרטית (א פעמים ח וכו') = 299 = אחד פעמים א אח אחד, כאשר אחד = אהבה, "אחד היה אברהם" במדת האהבה). אחד ר"ת אהבה חבה דעת = שכינה ביניהם (= אני אוהב אותך).

לתורה יש שלשה תארים עצמיים, תורת אמת, תורת חסד ותורת חיים, ובעל אהבת שלום מדגיש את "תורת חסד" הכתוב בספר משלי. בהמשך הפרשה מבאר האהבת שלום לפי הזהר כי שלשת ספרי שלמה הם בסוד חב"ד: שיר השירים כנגד חכמה (היא אהבה, כמבואר כאן), קהלת כנגד תבונה, ומשלי כנגד הדעת (ולכן פסוקי משלי בנויים בצורה של הקבלה-ניגודית, עטרא דחסדים ועטרא דגבורות שבדעת). ורמז מופלא: שיר השירים חכמה קהלת תבונה משלי דעת = 3000, "וידבר שלשת אלפים משל [ספר משלי הכולל שלשתם]"! והנה משלי דעת = יברכך הוי' וישמרך (פתיחת ברכת כהנים) = אל במילוי המילוי, אלף למד פא למד מם דלת, כנ"ל שמדת אל היא בחינת חסד לאברהם, שרש הברכה, "והיה ברכה", "לברך את עמו ישראל באהבה" בברכת כהנים. והנה תורת חסד ועוד פסוקי ברכת כהנים = 3796 = אהבה פעמים ד פעמים חכמה (= הוי' הוי' פעמים חכמה) = ד פעמים אהבת ישראל!

פיה פתחה בחכמה = אהבה פעמים טוב טוב טוב, אין "טוב אלא תורה" ושלש פעמים טוב היינו אוריין תליתאי (שלש רגלים כנ"ל). ראשי וסופי תבות כל הפסוק פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה = 730 = י פעמים חכמה. אמצעי התבות = חן פעמים הוי' = אהבה פעמים חן חן!

קדימת היראה

והנה אף שיש לאדם בחינת אהבה, בחינת חסד, שהיא שורש התורה, עם כל זה צריך שתקדים לה היראה, על דרך מאמרם ז"ל _{(אבות ג, יא)} כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת, וחכמה היא אהבה, מדת החסד, שורש התורה כנ"ל.

וזהו דבר אל אהרן אחיך דייקא, פירוש אחיך רומז לבחינת אהבה, בחינת חכמה, בחינת חסד, שורש התורה, ובבחינה זו לבד אל יבוא בכל עת אל הקודש. רק בזאת יבוא, פירוש שצריך להיות בבחינת יראה גם כן, וזהו בזאת יבוא, כי זאת רומז לבחינת מלכות, אשה יראת ה', הנקראת זאת, וזו היא יראת הרוממות. ופירושו שצריך שתקדים לו היראה, היינו תשובה שבאה מצד יראה אמיתית, ואזי חכמתו מתקיימת, ופרחת לעילא, על דרך מאמרם ז"ל _{(תקו"ז כה, ב)} אורייתא בלא דחילו ורחימו לא פרחת לעילא.

וזהו פר בן בקר לחטאת, רומז ליראה, ואיל לעולה, רומז לאהבה, על דרך אמרם ז"ל _{(זבחים ז, ב)} עולה דורון היא, וצריך שתהא חטאת, שהיא בחינת יראה, קודמת לעולה, שהיא בחינת אהבה, על דרך שאמרו חכמינו ז"ל _(שם) חטאת למה באה לפני עולה, לפרקליט שנכנס לרצות, ריצה פרקליט נכנס דורון אחריו, ואזי פרחת לעילא, ונקראת עולה, כולה כליל לגבוה סלקא וד"ל.

התכלית כאן היא שצריך יראה עם האהבה, ויש להקדים את היראה, "דבר אל אהרן אחיך [בחינת אהבה]... בזאת [בחינת יראה] יבא אהרן אל הקדש". "בפר בן בקר לחטאת ואיל לעֹלה" – חטאת, בחינת יראה, קודמת לעולה בחינת אהבה. ורמז: חטאת עלה יראה אהבה = שלום שלום (קשור לשם הספר אהבת שלום = תשפ"ד).