סוד אחיה השילוני

ליל שבת שמיני תשפ"ד – כפ"ח

כתר שם טוב אות קמג

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

מורו של הבעל שם טוב

בכתר שם טוב אות קמג אין תורה של הבעל שם טוב, אלא עובדה פלאית שמספר עליו תלמידו, בעל התולדות:

אחיה השילוני שקיבל ממשה רבינו ע"ה והיה מיוצאי מצרים ואח"כ מבית דינו של דוד המלך ע"ה, והיה רבו של אליהו הנביא ז"ל ורבו של מורי זללה"ה.

ענינו של הבעל שם טוב היה להביא חידוש לעולם – לחדש את העולם היהודי ולהחדיר בו טריות ('פרישקייט' בלשון הבעל שם טוב[ב]) – הענין השבת הזו, שבת החדש, כנ"ל. כידוע, על דרך החסידות היתה התנגדות רבה עוד מראשיתה. בעצם, עוד לפני חידוש דרך החסידות על ידי הבעל שם טוב, היתה בעולם התורה התנגדות למגמה של הפצת הקבלה. עוד לפני הבעל שם טוב היתה תנועה של נסתרים, שהתחילה מתלמיד של המהר"ל מפראג. המהר"ל מפראג עצמו דגל בלימוד הפנימיות, אך בצורה נסתרת יחסית, אבל תלמידו רבי אליהו בעל שם ייסד תנועה של צדיקים נסתרים שמגמתם היתה הפצת הקבלה – הזהר, הרמ"ק וכו' – והיא עוררה התנגדות. את רבי אליהו בעל שם המשיכו רבי יואל בעל שם ואחריו רבי אדם בעל שם. שלשת המנהיגים הראשונים של התנועה היו בעלי-שם – בעלי מופת, רופאי גוף ונפש – ורק אצל מורנו הבעל שם טוב נוסף ה'טוב' ל'בעל שם'. מי שרוצה להכיר את כל תולדות תנועת הנסתרים צריך ללמוד את ספר הזכרונות של הרבי הקודם.

בכל אופן, הבעל שם טוב, לא הכיר את רבי אדם בעל שם – הוא קבל את הכתבים שלו[ג], אבל לא היתה לו הכרות אישית איתו. הוא התחיל דבר חדש. כדי להתחיל דבר חדש, אל מול כל ההתנגדות, הבעל שם טוב היה צריך רבי שילמד אותו. הרבי הזה היה אחיה השילוני, עמו למד הבעל שם טוב במשך עשר שנים, כמה שעות בכל יום. מה הם למדו? את תורת משה, מ"בראשית ברא אלהים" ועד "לעיני כל ישראל". כאשר הם הגיעו ל"לעיני כל ישראל" אמר אחיה השילוני לבעל שם טוב שכעת עליו, ישראל, להתגלות "לעיני כל ישראל". הבעל שם טוב מאד לא רצה להתגלות, כדרך הצדיקים הנסתרים שלא רוצים להתגלות, ורק אחרי ההתגלות הם רואים את התועלת הגדולה בכך, ואחיה השילוני ממש הכריח את הבעל שם טוב להתגלות.

המעבר בין הדורות

כאשר בעל התולדות מציין את ענינו של אחיה השילוני הוא פותח בכך שהוא היה מקבל ממשה רבינו, בהיותו מיוצאי מצרים, ושהוא היה בבית דינו של דוד המלך. העובדות הללו ידועות לנו ממאמר חז"ל מפורש[ד] והרמב"ם מביא אותם בהקדמת משנה תורה, כשהוא מפרט את סדר מסירת התורה. מכך שהרמב"ם הביא את הדברים בהלכה רואים שהוא התייחס למאמר חז"ל זה כפשוטו, כעובדות במציאות, ולא כאגדתא שיש להסביר שלא כפשוטה. אם כן, אחיה השילוני מאריך ימים – הוא מופיע בין יוצאי מצרים ואחרי כמה מאות שנים הוא בבית דינו של דוד המלך.

אחר כך אחיה השילוני מדלג עוד כמאה שנים בערך, ומופיע כרבו של אליהו הנביא. לפני שלשת הנביאים הגדולים שנבואתם נכתבה – ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל – יש שלשה נביאים גדולים שנבואתם לא נכתבה, בעלי מופתים הכי גדולים בעם ישראל, אחיה השילוני, אליהו הנביא ואלישע הנביא (וראה עוד לקמן על הסדר שלהם).

כאן כתוב שאחיה השילוני מדלג עוד אלפי שנים קדימה ומופיע כמורו של הבעל שם טוב. גדולי החסידות התייחסו להשתלשלות הדורות הללו באופן רציני מאד. לדוגמה, רבי לוי יצחק מברדיטשוב התבטא שהוא 'מקבל חמישי' ממשה רבינו – אני קבלתי מרבי, המגיד ממעזריטש, שקבל מהבעל שם טוב, שקבל מאחיה השילוני שקבל ממשה רבינו.

כדי להתעצם עם דמותו של הבעל שם טוב עלינו להכיר לעומק יותר גם את מורו של הבעל שם טוב, אחיה השילוני, ולקבל ממנו ומהבעל שם טוב.

כח משיחי

בדילוג הדורות של אחיה השילוני – שעובר בין הדורות ומחבר ביניהם – יש משהו משיחי: ראשית הוא מקבל ממשה רבינו ומשמש בבית דינו של דוד המלך – החיבור של משה רבינו ודוד המלך הוא סוד המשיח, שנשמתו היא נשמת משה, רעיא מהימנא, וגופו הוא הגוף של דוד המלך (הוא בא מבית דוד ו"הוא דוד בעצמו"[ה])[ו]. אחר כך נעשה אחיה השילוני רבו של אליהו הנביא מבשר הגאולה. לבסוף הוא מופיע כרבו של הבעל שם טוב, שמתחיל לגלות את תורת משיח בעולם.

עלית הנשמה המפורסמת של הבעל שם טוב היא העלייה להיכלו של משיח, שם הוא שאל את משיח "אימתי קאתי מר?" והמשיח ענה לו "לכשיפוצו מעינותיך חוצה"[ז]. הבעל שם טוב היה מורגל בעליות נשמה, אך באותה עליה הוא עלה למקומות שמעולם לא עלה אליהם ולכן הוא נזקק לליווי. מי ליווה אותו? אחיה השילוני. כנראה בכל יום כשאתם עולים לחומש אתם גם עושים עלית נשמה – צריך לעלות כל יום להיכל של משיח, לשאול אותו "אימתי קאתי מר?" ולשמוע שהוא אומר "לכשיפוצו מעינותיך חוצה" ואז צריך לרדת ולהפיץ – לעלות לחומש ושוב לרדת להפיץ בכל המישור של גוש דן ובכל העולם. בעליות האלה צריך ללוות אתכם אחיה השילוני...

אחיה השילוני מתנבא על קריעת הממלכה בידי ירבעם בן נבט, תוך שהוא קורע את השלמה החדשה של ירבעם כסמל לקריעת השבטים לשתי ממלכות[ח], אך השם אחיה הוא מלשון איחוי ואחדות – אחיה הוא "קורע על מנת לתפור"[ט], כאשר תכלית הקריעה היא החיבור מחדש, בו תלויה הגאולה. מכיוון שאחיה קרע את עם ישראל הוא צריך לחזור בכל דור כדי לאחות את הקרע (איחוי המתחיל על ידי תלמידו הבעל שם טוב), כמו שכתוב על משה רבינו שהוא צריך לחזור בכל דור כדי לתקן-להשלים את קבלת הערב-רב שקבל מדעתו לעם ישראל. זהו דבר חשוב במיוחד לדור שלנו – יש קרע בעם, ויש נביא שעומד ומכריז שהקרע הוא בגלל החטאים שלנו, אבל צריך לומר לו שכבר מספיק והגיע הזמן לאחות את הקרעים ולהביא את המשיח.

האריז"ל על מעלות אחיה השילוני

השם אחיה רומז שהוא במדרגת חיה, כאשר לשמו נוספת א, כמו ה-אלף שנכנסת ל-גולה והופכת אותה ל-גאולה, עם כל הפירושים של האלף הזו שמביא הרבי[י] – אלף לשון "אלופו של עולם"[יא]; אלף לשון "אאלפך חכמה"[יב] ו"אאלפך בינה"[יג]; אלף-פלא. מדרגת החיה היא מדרגה גבוהה מאד בעם ישראל, אפילו למעלה ממדרגתו של משה רבינו. במבנה הנרנח"י הכלליים של עם ישראל[יד] – שחשוב מאד לחקוק בזכרון – הנפש היא נשמת דוד המלך, הרוח היא נשמת אליהו הנביא (תלמידו של אחיה), הנשמה היא נשמת משה רבינו והחיה היא מדרגת אדם הראשון לפני החטא (בו נאמר "ויהי האדם לנפש חיה"[טו]), שלמעלה ממנו רק היחידה הכללית, נשמת המשיח. האריז"ל אומר בפירוש[טז] שאחיה הוא סוד "זיהרא דאדם קדמאה"[יז], הזהר של אדם הראשון לפני החטא.

אחיה השילוני איננו הרבי של האריז"ל. מי הרבי של האריז"ל? אליהו הנביא. כתוב שביחס לבעל שם טוב אליהו הנביא איננו רבי – קצת קשה להגיד, אבל כתוב[יח] שצריך להאמין שאליהו הנביא עמד לפני הבעל שם טוב כמו 'משמש' והבעל שם טוב שלח אותו כשרצה לפעול פעולות בעולם. בכל אופן, האריז"ל מפליג במעלתו של אחיה השילוני, הרבי של הרבי שלו, ואומר שהוא למעלה במדרגה גם משמואל הנביא, ששקול כנגד משה ואהרן[יט].

עוד אומר האריז"ל, כפי שמובא בספר גלגולי נשמות של הרמ"ע מפאנו[כ], שיש ארבע נשמות שהן בעצם נשמה אחת. על שלש הנשמות הראשונות יותר קל להבין והרביעית מפתיעה. הוא אומר שאחיה השילוני הוא גם הסוד של משה רבינו, שהוא היה מקבל ממנו (וכמו שנסביר עוד לקמן). בזהר כתוב[כא] שאחיה השילוני הוא באותה מדרגה כמו רבי שמעון בר יוחאי (הגלגול העיקרי של משה רבינו[כב]), שהם באותו מקום בשמים. מי הנשמה הרביעית? זכריה הכהן, הנביא שהתנבא על החורבן ויואש הרג אותו, מעשה שהיה חלק מסיבות החורבן[כג]. הריגת זכריה היתה חטא, אבל יש גם בקורת על זכריה[כד], שכתוב[כה] שהוא עמד והתנבא מעל העם – הוא התנשא עליהם, הוא לא היה מעורה בתוך העם. ארבע נשמות כאן הן בתנ"ך – משה-אחיה-זכריה (העולות יחד תורה, וסימנן בר"ת "קדם מפעליו מאז"[כו]) – והנשמה הרביעית היא נשמת רשב"י.

רמזים מופלאים בדברי הימים

הכינוי אחיה השילוני מוזכר בתנ"ך חמש פעמים, אך רק פעם אחת היא מופיעה בכתיב מלא, "אחיה השילוני"[כז], בעוד שלש הפעמים האחרות כתוב "אחיה השילני"[כח] ופעם אחת "אחיהו השלוני"[כט]. הפסוק בו מופיע אחיה השילוני באופן המלא הוא "וּשְׁאָר דִּבְרֵי שְׁלֹמֹה הָרִאשֹׁנִים וְהָאֲחֲרוֹנִים הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל דִּבְרֵי נָתָן הַנָּבִיא וְעַל נְבוּאַת אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי וּבַחֲזוֹת יֶעְדּוֹ [כתיב: יעדי] הַחֹזֶה עַל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט", ובו נתבונן כעת:

בפסוק מוזכרים שלשה נביאים שהתנבאו בזמן שלמה המלך וכולם התנבאו גם על ירבעם בן נבט (ולא רק יעדו החוזה, כפי שניתן היה להבין בטעות מלשון הפסוק). בשלמה המלך יש "דברי שלמה המלך הראשֹנים והאחרונים" – בתחלה שלמה הוא מלך צדיק, עליו מתנבא נתן הנביא שימשיך את נצחיות בית דוד ויבנה את בית המקדש, אך לבסוף הוא לא בסדר, הוא נושא אלף נשים (כנגד הציווי "לא ירבה לו נשים"[ל]) והן מטות את לבבו לאפשר להן לעבודה לגילולי בתי אביהן[לא]. שלמה המלך גם מכביד את עולו על העם – מה שגורם לכך שירבעם בן נבט מורד בו בחייו[לב], וכאשר רחבעם בנו אומר שיכביד עוד יותר על העם הולך העם בעקבות ירבעם. ירבעם בן נבט הוא חוטא ומחטיא את ישראל[לג], במובן מסוים הוא הדמות הכי גרועה בתולדות מלכות ישראל, אבל יש לו טענה – ודאי הכבדת העול על העם היא גם בעיה אצל שלמה (ורחבעם בנו המצהיר שיכביד את עולו הוא כבר טפש, ההולך בעצת הצעירים, בני גילו, ה'חבר'ה' שאיתם גדל, במקום ללכת בעצת הזקנים[לד]).

בשלש הדמויות בפסוק יש "דברי נתן הנביא" ו"חזות יעדו החֹזה" (תוך שימוש כפול באותו שרש) – נתן נקרא נביא ויעדו נקרא חוזה, נביאים הם מצד הנצח וחוזים מצד ההוד[לה]. באחיה נאמר "נבואת" אך הוא לא מכונה נביא או חוזה אלא השילוני. מה הפשט? שהוא בא משילה[לו]. מיהו שילה? המשיח. שילה מופיע בברכת יהודה, "עד כי יבא שילה"[לז] – שילה בגימטריא משה ו"יבא שילה" בגימטריא משיח, כנודע, שתיהן נשמות הקשורות לסודו של אחיה השילוני[לח].

בפסוק הזה יש תופעות מופלאות:

מה הגימטריא של "השילוני" (המלה שמופיעה רק כאן, "לית" בלשון המסורה)? 411, בגימטריא תהו, יש מאין, שלש פעמים 137 (קבלה), שהוא המספר הכי חשוב היום במעשה בראשית (וכתבנו עליו ספר שלם[לט]), אבל מהו לעניננו? אלישע – תלמיד-תלמידו של אחיה. בכתר שם טוב מתקשר אחיה לשלש דמויות – משה, דוד ואליהו הנביא. והנה, משה-דוד-אליהו בגימטריא השילוני (כך שממוצע כל אחד הוא 137)!

כמה עולה הכינוי המלא, "אחיה השילוני"? 435 (המשולש של 29) – תוספת של עוד 24 (כמנין דויד, כפי שהוא מופיע בדברי הימים). האם יש עוד מישהו בפסוק שזו הגימטריא שלו? ירבעם בן נבט! לא סתם אחיה השילוני הוא המתנבא על מלכות ירבעם בן נבט – השם שלו מעיד שהוא צריך להיות הנביא שלו, ובסופו של דבר הוא צריך לתקן אותו. נבט עולה 61, אין, סוד נשמת אחיה – כדלקמן – וכל הפסוק עולה 91 פעמים 61 ע"ה.

חוץ מהכינוי "אחיה השילוני", שמופיע מלא רק כאן, יש בפסוק עוד מלה שהיא "לית" בלשון המסורה – מלה שמופיעה רק במקום אחד. הייתי חושב שהיא תופיע עוד פעמים, אבל המלה "נבואת" – השייכת לאחיה – מופיעה רק פעם אחת. כמה שוה "נבואת"? 459 (הממוצע בין שתי המילים היחודיות כאן, "נבואת" ו"השילוני" הוא בדיוק "אחיה השילוני" כאשר ה'כנף' היא אחיה). מה אומר המספר הזה? בושה שלא יודעים... כנראה בושה שלי, שלא הפצתי את זה מספיק. 459 בגימטריא בעל שם טוב. רמז מופלא שאחיה השילוני הוא רבו של הבעל שם טוב. כמה שוה כל הביטוי "ועל נבואת אחיה השילוני"? בדיוק 1000. דורשי רשומות אמרו[מ] ש-1000 – סוד אלף האורות שקבל משה רבינו במתן תורה[מא], ענין גבוה מאד – עולה ישראל בעל שם טוב (שעולה גם תלמיד ותיק. מורנו הבעל שם טוב הוא התלמיד ותיק שכל חידושיו כבר נאמרו למשה מסיני[מב]). כלומר, "ועל... אחיה השילוני" עולה ישראל המתווסף ל"נבואת" העולה בעל שם טוב.

כמה עולים שלשת הנביאים שכאן? "נתן הנביא", "אחיה השילוני" ו"יעדו החֹזה" (לפי הקרי) עולים 1118 – זה מספר שכבר מכירים, ויש ודאי שאומרים שהוא המספר הכי חשוב בתורה, "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד"[מג] (המספר הראשון שהוא גם כפולת שם הוי' וגם כפולת שם אלהים, שהפסוק מייחד אותם, "הוי' אלהינו הוי' אחד"). "שמע" הוא לשון אחדות וקיבוץ[מד], כמו "וישמע שאול את העם"[מה] – "שמע ישראל" היינו אחדות ישראל, מאחדים-מאחים את עם ישראל (ענינו של אחיה) כאשר מכריזים ומגלים ש"הוי' אלהינו הוי' אחד"!

ראשי וסופי תיבות של "אחיה השילוני" הם שם אהיה (בצירוף אההי, המקביל לצירוף שם הוי' יההו, סדר הפרשיות בתפילין דרבינו תם, כנ"ל), השם של יציאת מצרים, כשהאותיות שבתוך התיבות עולות 414, בגימטריא "ואהבת"[מו], פעמיים אור-רז, אור אין סוף – יש כאן אור אין סוף בתוך שם אהיה, שם הגאולה.

אנחנו מורגלים בתופעות יפהפיות בפסוקים, אבל התופעות כאן הפתיעו גם אותי. יש כאן הרבה תופעות יפהפיות, ציינו את הכי בולטות כדי שיזכרו אותן...

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• כדי להתחיל דרך חדשה – מול ההתנגדות להפצת החסידות – הבעל שם טוב היה זקוק לרבי.
• גדולי ישראל הבינו כפשוטו את מעבר אחיה השילוני בין הדורות.
• כדי להתעצם עם הבעל שם טוב יש להכיר את דמותו של אחיה השילוני.
• אחיה השילוני מחבר את משה ודוד, שהם נשמת משיח וגוף משיח, מלמד את אליהו, מבשר הגאולה, ואת הבעל שם טוב, מגלה תורת משיח.
• אחיה השילוני הוא "קורע על מנת לתפור" – הוא חוזר בכל דור לאחות את הקרע שעשה בעם.
• הקרע בעם בדורנו הוא בגלל החטאים – אבל הגיע הזמן לאיחוי וגאולה.
• אחיה בא מ"זיהרא דאדם קדמאה" והוא שייך לנשמות משה רבינו, זכריה הכהן ורבי שמעון בר יוחאי.
• אחיה השילוני לומד אצל משה, דן בבית דינו של דוד ומלמד את אליהו.
• "שמע ישראל" – אחד וקבץ את ישראל – על  ידי הגילוי ש"הוי' אלהינו הוי' אחד"!