מלך, רועה, נשיא

ב. הפטרת ויגש – מלך, רועה, נשיא

יחוד עץ יוסף ועץ יהודה – ממלכת הצפון וממלכת הדרום

נקשר את כל מה שדברנו בקיצור לשבת שאנחנו יוצאים ממנה, וכל ימי השבוע מתברכים ממנה – פרשת "ויגש". זו פרשה עיקרית מאד מאד בנוגע למשיח – "אל תגעו במשיחי", הילדים שגדלים להיות איש בר דעת – והכי מיוחד בנידון הוא ההפטרה[ה], המדברת על יחוד של שני העצים, עץ יהודה ועץ יוסף (עץ אפרים), "והיו לאחדים בידך"[ו] בידי יחזקאל (= יוסף) הנביא. אין אולי הפטרה עם נבואה וסמל כל כך מובהק של היכולת לשאת הפכים – כל יחוד הוא בחינת נשיאת הפכים.

זה בדיוק מה שהעם שלנו זקוק לו, במיוחד בימים טרופים אלה – לקראת הגאולה שלנו, הגאולה האמתית והשלמה על ידי משיח צדקנו. יש שבטים – הבטוי שלהם היום הוא בדעות שונות, ימין ושמאל וכל מיני קצוות – וצריך כח לאחד ולייחד את הקצוות. זה הפטרת ויגש, שיש כח של יהודה – לא רק השבט הגשמי אלא דעה, שהיום מתבטאת כיותר ימין, ממלכת הדרום – ויש יוסף, שמאל, ממלכת הצפון[ז]. והנביא אומר "ולא יחצו עוד לשתי ממלכות עוד ומלך אחד יהיה לכלם למלך". ככה זה מתחיל, אחרי שהנביא לוקח את שני העצים ומחבר אותם, "והיו לעץ אחד בידיך".

שלב ראשון: איחוד העם על ידי המלך

אחר כך ממשיך ואומר "ומלך אחד יהיה לכֻלם למלך" ואחר כך "ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכֻלם" ואחר כך מסיים "ודוד עבדי נשיא להם לעולם". ארבעה לשונות: "ומלך אחד יהיה לכלם למלך", וכמו שהמפרשים מסבירים, עדיין לא ברור מי המלך, רק ברור שיהיה אחדות ומלך אחד. אחר כך הוא מזהה מי המלך שיש לו הכח הזה ללכד את העם (כהסבר הרמב"ם בחלק האחרון של מורה נבוכים בביאור טעמי המצות לפי דעתו העמוקה, שטעם מינוי מלך הוא שרק המלך יכול ללכד את העם) – אם רואים שהעם מפוזר ומפורד, גם בין העמים וגם כשהוא עכשו חוזר לארץ – זה אומר שחסר מלך, חסר כח ליכוד (הליכוד האמתי, לא הליכוד הידוע) ללכד את העם להיות עם אחד, "ומלך אחד יהיה לכלם".

יש כאן שלשה תארים – מלך, רועה, נשיא (ר"ת מרן – הסימן לזכור אותם). בפסוק השני אומר "ועבדי דוד מלך עליהם" – כבר מזהה את דוד. אחר כך, בהמשך ישיר, "ורועה אחד יהיה לכלם", ובפסוק הבא מסיים "ודוד עבדי נשיא להם לעולם".

יוצא מפורש מהפסוק שבמלך הראשון הדגש הוא על כח הליכוד של העם – זו הגדרת המלך, עצם המהות שלו, שיכול לייחד את העם, כמו שאומר הרמב"ם. והרמז בלשון הפסוק: "ומלך אחד יהיה לכלם למלך" (כשלכאורה תבת "למלך" היא כפולה ומיותרת) – "לכלם" אותיות "למלך", ללמד שעצם הגדרת המלך, מי ראוי להיות "למלך", הוא מה שהוא (טוב) "לכלם".

עוד ידוע שאותיות מלך רומזות לסוד סדר השליטה בנפש המתוקנת: מח (שבו שוכנת הנשמה) שליט על הלב (שבו שוכנת הרוח) ולב שליט על הכבד (שבו שוכנת הנפש). מה שאין כן ב"כלם" הסדר הוא הפוך, והיינו כאשר "בימים ההם אין מלך בישראל איש הישר בעיניו יעשה". תפקיד המלך הוא להפוך את כלם למלך, על ידי שהעם מקבל על עצמו מרצון את עול מלכות המלך, שאזי נעשה "עבד מלך מלך", וד"ל.

שלב שני: כפיה בדרכי נעם

אחר כך – מה המלך עושה? הוא "עליהם" – "ועבדי דוד מלך עליהם" – פועל באופן של אור מקיף, מלמעלה. זה מה שהרמב"ם כותב שאחרי שיש מלך בפועל, שמציאותו היא כח הליכוד שלו, הדבר הראשון שצריך לעשות הוא להחזיר את עם ישראל בתשובה, שכולם ישמרו תורה ומצות, יכוף את כל בית ישראל לחזק את בדק הבית, כמו שהרמב"ם כותב בסוף הלכות מלכים. זה "עליהם" – גם כח של כפיה, והבטוי בחסידות הוא "כפיה בדרכי נעם" (בהתיחסות של המלך כלפי כל אחד ואחד מעמו כבן, לא כעבד, כבן ר"ת כפיה בדרכי נעם; כפיה בדרכי נעם = ז פעמים חכמה, כשם שאהבת ישראל = אהבה פעמים חכמה, וד"ל).

יוצא מכך שמי שמנסה לכוף בלי שהצליח לאחד – לא מועיל, ואפילו מזיק. לייחד פירושו של דבר ליצור אצל העם הזדהות עם המלך, ואחרי שכולם מתחברים מסביב למלך ומזוהים איתו – שהוא הכתר של כולם – הוא יכול לכוף וזה פועל, ועל כך כתוב "ועבדי דוד מלך עליהם".

"ועבדי דוד"-"ודוד עבדי" – היכולת לכפות תלויה בהכנעת המלך

בפסוק הראשון של הלשונות האחרונים כתוב "ועבדי דוד [מלך עליהם]" ובסוף "ודוד עבדי [נשיא להם לעולם]". אחד הפירושים להיפוך הזה הוא שבשביל שדוד, המלך, יוכל לכוף בדרכי נעם את עם ישראל, לחזק את בדק הבית ללכת בדרך התורה והמצוה, הוא צריך להיות קודם כל עבד נאמן הבטל בתכלית לרצון ה'. לכן קודם כל כתוב "עבד", "ועבדי דוד". אחר כך, כשהוא נשיא – שבע"ה נבין מה זה בהמשך – הוא קודם כל "דוד". הוא נשאר עבד, "דוד עבדי", אבל קודם כל הוא דוד – הוא "נשיא להם [ולא 'עליהם'] לעולם". זה דוד עצמו. כשהוא עדיין "מלך עליהם", לכוף עליהם תורה ומצוה, אז חוץ מזה שמציאותו היא שהוא מלכד אותם, אז הוא עצמו עבד. כבר מזהים אותו, יודעים שזה דוד, אבל התכונה העיקרית שלו היא "עבדי" – "ועבדי דוד מלך עליהם".

שלב שלישי: "רועה" – מפרנס בגשמיות וברוחניות

אחר כך ההמשך הוא "ורועה אחד יהיה לכלם". תפקיד הרועה הוא "ורעה אמונה" – מפרנס, החל מגשמיות וכלה ברוחניות (כידוע מהבעל שם טוב שקודם כל צריך לעשות ליהודי טובה בגשמיות ורק אחר כך אפשר לעשות לו טובה ברוחניות). משה רבינו – העולה שילה, כנ"ל – מפרנס את העם על ידי שמחדיר את האמונה ומלמד דעת את העם, אבל עוד קודם צריך לדאוג גם לפרנסה הגשמית שלנו (כך המן ירד בזכות משה ו"לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן").

זה "רועה אחד יהיה לכלם" – כולל גם את מה שהמלך דואג לכלכלת העם שלו, וגם, בזכות זה, הוא יכול להגיע לעיקר התכל'ס, מה שהוא באמת רוצה (כמו שהרמב"ם אומר שלעתיד לבוא המעדנים מצוים כעפר, אז לא זו הבעיה, ועסק כל העולם יהיה) רק לדעת את ה'.

שלב רביעי: "נשיא" – נושא הפכים ומרומם את העם

כתוב בזהר[ח] שהבחינה הזאת של משיח, רועה, "רעיא מהימנא", היא תכלית המשיח. אם כן, איך נסביר את השלב הנצחי יותר של "ודוד עבדי נשיא להם לעולם"? בקיצור נמרץ נאמר שנשיא הוא שלשון לשאת, "נשא את ראש בני ישראל". יש במלה 'נשיא' גם לשון נשיאת הפכים כמו שאמרנו קודם. תמיד מפרשים נשיאת הפכים שיש שני הפכים, כמו ימין ושמאל, כמו יהודה ואפרים, שנושאים אותם יחד[ט]. על פי פשט נשיא הוא לא רק אחד שהוא רם ונשא על העם – כי אז היה רק "נשיא עליהם" ולא "נשיא להם" – אלא שהוא בעצם נושא ומרומם את נשמות ישראל.

יש מה שהמלך המשיח הוא רועה את העם, אבל גם תכלית הרעיה – שהוא רועה נאמן – היא לשאת אותם עד אין סוף. זה לא רק שהוא מנושא עליהם, אלא שהוא נושא אותם – "נשיא להם לעולם", מרים אותם לעולם ועד, "ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון", בלי סוף. בגלל שהוא נושא הפכים, יש לו תכונת יוסף הצדיק, "יוסף הוי' לי בן אחר" – יכול לקחת מישהו שהוא "אחר" ולהפוך אותו ל"בן". יש נושא הפכים שמחבר הפכים יחד, ויש גם פירוש שיש אנשים שהם "הפכים" – הפך הכוונה – וגם את ה'הפכים' האלה הוא יכול לשאת, להעלות אותם לעילא ולעילא עד אין סוף.

ולסיכום:

"ומלך אחד יהיה לכֻלם למלך"	איחוד העם
"ועבדי דוד מלך עליהם"	כפיה בדרכי נעם
"ורועה אחד יהיה לכלם"	פרנסה בגשמיות ורוחניות
"ודוד עבדי נשיא להם לעולם"	נשיאת הפכים

את כל הכח הזה אנחנו רוצים להעניק לבר מצוה, ושאנחנו נזכה כולנו. שנזכה ליחוד הזה, שבזכות היחוד הזה שיתאים את נקודת המבט של ה' שתתגלה גם לנו בטוב הנראה והנגלה לנו, ושיהיה "דידן נצח", שננצח, ונזכה לגילוי של "נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם", שהכל יתגלה לעינינו בטוב הנראה והנגלה לנו.