לספור על הקו האמצעי

שבת אחרי-מות, איסרו-חג פסח תשפ"ב – כפר חב"ד

המשך סעודת משיח (ח"א) – כוונה חדשה לספירת העומר

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

בע"ה

קיצור מהלך השיעור

בשעת רעוא-דרעוין של שבת איסרו-חג, בה ניתן היה השנה להזדהות בארץ עם בני חו"ל שחגגו בשבת זו את אחרון של פסח וקיימו בזמן זה את סעודת משיח, קיים גם הרב 'המשך' לסעודת משיח של שביעי של פסח. הנושא הראשי של ההתוועדות היה כוונה חדשה ומיוחדת לספירת העומר, כאשר במקום ההקבלה הרגילה של שבעת השבועות לשבע המדות, מחסד עד מלכות, יש כאן התבוננות בהקבלת שבעת השבועות לשבע הנקודות על הקו האמצעי של כוחות הנפש הפנימיים – מאמונה עד שפלות. פרק א פורס את ההתבוננות והחידושים העיקריים העולים ממנה בהשוואה לכוונה הרגילה ופרק ב נותן כמה דוגמאות פרטיות שעולות מכוונת ספירת העומר החדשה הזו (בכלל, ובפרט בשנה שלנו, המתייחדת בשל קביעותה ב"תמימות"). זהו שיעור שיש ללמוד כהקדמה לכוונות הספירה השנה – ואחר כך לחזור אליו ולהתבונן בו, באופן של "תן לחכם ויחכם עוד", בכל יום מימי הספירה.

ניגנו ניגון הבעש"ט, ניגון המגיד במסורת רוז'ין, "אלי אתה" אדמו"ר הזקן.

א. ספירת העומר מאמונה עד שפלות

שבע נקודות על הקו האמצעי

אנחנו אוהבים לתת כל שנה כוונה חדשה לספירת העומר. השנה נאמר משהו פשוט אצלנו בכלל, שאולי גם אמרנו פעם בקשר לספירת העומר – איני זוכר. בדרך כלל המספר שבע הוא שבע מדות הלב, מחסד ועד מלכות, אבל כשמתבוננים בפרצוף שלשה עשר הכוחות הפנימיים שאנחנו לומדים תמיד יש שם עוד הופעה חשובה של שבע – על הקו האמצעי של הספירות יש שבע נקודות[ב]. מה הן הנקודות? שלשת הראשים שבכתר – אמונה-תענוג-רצון. אחר כך יש עוד ארבע ספירות על הקו האמצעי, דעת-תפארת-יסוד-מלכות, שבכוחות הפנימיים הן יחוד-רחמים-אמת-שפלות:

	כתר אמונה תענוג רצון
חכמה בטול		בינה שמחה
	דעת יחוד
חסד אהבה		גבורה יראה
	תפארת רחמים
נצח בטחון		הוד תמימות
	יסוד אמת
	מלכות שפלות

כמו שאפשר להתבונן בשבעת השבועות של ספירת העומר בהקבלה לשבע מדות הלב וההתכללות שלהן, אפשר להתבונן בהם בהקבלה לשבע הנקודות על הקו האמצעי וההתכללות שלהן. זו הכוונה החדשה של השנה. נסביר בקיצור, עם כמה חידושים גדולים שיוצאים כשעושים את ההקבלה לכוונה הרגילה.

אמונה-תענוג-רצון – שלשת האבות

מונח אצלנו בפשטות ששלשת ראשי הראשים, הראשים שבכתר, מקבילים לשלשת האבות[ג], שבהקבלה הפשוטה הם כנגד חג"ת[ד]. הפרק החדש של הרבי הוא פרק קכא – "אשא עיני אל ההרים". במדרש כתוב[ה] ש"ההרים" הם ההורים-האבות – שלשת האבות הם שלשה הרים. יש גם מדרש שאומר[ו] שהמשיח נקרא הר, "על הר גבֹה עלי לך מבשרת ציון"[ז], "מה נאוו על ההרים רגלי מבשר"[ח] – המשיח הוא הר שמשלים-משקף את ההרים-האבות.

ההר הראשון הוא אברהם אבינו, אברהם עולה הר גדול[ט] (מתאים ל"אדם הגדול בענקים"[י]) ובו נאמר "אברהם קראו הר"[יא]. אברהם אבינו הוא "ראש כל המאמינים"[יב]. קראנו בפסח כמה פעמים את מגלת שיר השירים, בה כתוב "תשורי מראש אמנה"[יג] – ראש אמנה הוא אברהם אבינו, ראש כל המאמינים. אברהם אבינו הוא גם איש החסד, "חסד לאברהם"[יד], וגם המאמין הראשון – ושני הדברים האלה הולכים ביחד. דברנו[טו] על "על יד ימינך" – הנהגה של ימין וחסד. אברהם אבינו גומל חסד בגשמיות אך תכלית החסד שלו היא פרסום האמונה בה' לכל העולם – "ויטע אשל בבאר שבע [חסד] ויקרא שם בשם הוי' אל עולם [אמונה]"[טז].

יצחק אבינו שייך לראש השני, לכח התענוג. כמו שדברנו לאחרונה[יז], הענין העצמי של יצחק הוא צחוק ושעשוע, כשמו. בפסח התענוג מתבטא בקרבן פסח, התענוג האלקי של החג, כמו שהזכרנו גם בחול המועד[יח]. כתוב אצל יצחק אבינו שהוא אוהב מטעמים[יט], יש לו 'חוש' בתענוג (המתבטא ב"גדי עזים"[כ] של קרבן פסח[כא]). התענוג של יצחק אבינו מופיע גם בשעשוע שלו עם רבקה, "יצחק מצחק את רבקה אשתו"[כב]. במדות הלב יצחק הוא יראה ופחד, אבל כמו שתמיד מסבירים[כג] – "פחד יצחק"[כד], הסוף של הפחד הזה הוא צחוק ושעשוע, תענוג אלקי.

השרש של יעקב אבינו הוא בראש השלישי של הכתר, כח הרצון. על יעקב כתוב "יעקב איש תם יֹשב אהלים"[כה]. כתוב בחסידות[כו] שיש שלש מדרגות של תמימות – ברצון, בלב ובמעשה – כאשר שרש כל התמימות הוא תמימות הרצון. יעקב הוא איש התורה, שהיא חכמתו ורצונו של הקב"ה[כז].

[ותוספת למעמיקים, על יסוד דברי הקדושת לוי בפרשת קדושים[כח] (שכבר קראנו במנחה): במדות הלב יעקב הוא מדת התפארת-הרחמים (שבכוונה שלנו מתקשרת לתמימות, כדלקמן, מדתו העצמית של "יעקב איש תם", כנ"ל). מה היחס בין הרצון לרחמים? הרצון בנפש נמשך מהעל-מודע אל המודע דרך צנור המזל העליון של הדיקנא[כט], "נֹצר חסד"[ל]. סוד "נֹצר" הוא צער בתוך נחת רוח – רגישות שלא לצער את מדת הרחמים של ה' יתברך, שהיא עיקר הנחת-רוח שלו בעולם (על ידי זהירות מהחטא שגורם לעונש ובכך מצער את ה', "בזמן שאדם מצטער שכינה מה לשון אומרת? קלני מראשי קלני מזרועי"[לא]). ואכן, ליעקב אבינו, המקביל במדות הלב לרחמים, יש 'חוש' בצער – הוא נקרא "צעיר"[לב] והתנסה בצער גידול בנים[לג], צער גלות ושאר מיני צער (כפי שדרשו חז"ל[לד] שאמר על עצמו "לא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי ויבא רגז"[לה]).]

דעת-יחוד – מדת משה

בהתבוננות הזו, כמו בעוד פרצופים, החידושים העיקריים הם ביחס לספירות נצח והוד, השבוע הרביעי והחמישי, שבהתבוננות החדשה הם כנגד דעת-יחוד ותפארת-רחמים. בדרך כלל נצח והוד הם שני סוגי בטחון, בטחון פעיל ובטחון סביל[לו], או שהנצח הוא בכלל הבטחון וההוד הוא התמימות, בסוד "הולך בתם [רגל שמאל, התמימות] ילך בטח [רגל ימין, הבטחון]"[לז]. צריך להסביר את הקשר שלהם למיקום החדש:

שוב, הנקודה הרביעית היא הדעת, שהיא כבר אחור ביחס לכתר, שהוא "פנים בפנים"[לח]. הדעת היא מח האחור גם ביחס לחכמה ובינה – הם שני המוחין שמצד הפנים ומח הדעת הוא ראשית עמוד השדרה[לט]. יש מעלה באחור גם ביחס לפנים, בסוד "אחור וקדם צרתני"[מ], כמו שעוד נסביר. דברנו ביום טוב ראשון ובחול המועד[מא] על גימטריאות של 254, מקום-חכם, החכמה של הבן החכם שיודע שה' "הוא מקומו של עולם"[מב] ושתמיד הוא נמצא עם ה' ואצל ה' – סוד "ברוך המקום" של ההגדה[מג]. יש עוד גימטריא שלא אמרנו, אותו מספר שוה בגימטריא גם עומקא דלבא. הדעת היא מקור התפלה וההתקשרות מעומקא דלבא. הדעת היא היכולת להתקשר לאלקות באמת, התקשרות שהיא גם הנותנת את הבטחון הפעיל. ההתבוננות של המקום היא גם כח שמקים את האדם – "מקימי מעפר דל [כינוי למשיח[מד]] מאשפֹת ירים אביון [גם משיח[מה]]. להושיבי עם נדיבים [עם האבות[מו]] עם נדיבי עמו [משה ואהרן[מז]]"[מח]. ההכרה שה' נמצא בכל מקום, גם כשנפלתי, נותנת כח לקום מהנפילה – "כי נפלתי קמתי [כי אשב בחשך הוי' אור לי]"[מט].

בשבעת האושפיזין של סוכות הקשר כאן מאד ברור – במדות הלב משה רבינו הוא הנצח אבל בכלל כתוב[נ] (בתניא של הימים האחרונים) שמשה רבינו הוא ספירת הדעת של כלל ישראל.

תפארת-רחמים – מדת אהרן

עוד יותר חידוש יש בנקודה החמישית, בקשר בין ההוד לבין התפארת-הרחמים[נא]. כתוב שההנהגה של עם ישראל שייכת למדת הרחמים – "כי מרחמם ינהגם"[נב]. רמז ידוע אצלנו[נג] ש"כי מרחמם" בגימטריא משיח. ההנהגה של המשיח קשורה לרחמים שלו – הוא לא מנהיג אותנו כי הוא רוצה להנהיג, ולכן הוא גם צריך לרחם על מי שהוא מנהיג, אלא הוא מרחם עלינו ומרוב הרחמים שלו הוא מנהיג. ההנהגה שייכת לספירת ההוד, רגל שמאל[נד], שבספר יצירה[נה] היא השולטת בחוש ההילוך, חוש ההנהגה. כך כתוב[נו] שה' בחר במשה ובדוד להיות רועי ישראל בשל מדת הרחמים שלהם על הצאן[נז], והיינו מדת ההוד שלהם, רחמים בתמימות לפי ההקבלה שעושים כעת.

יש בלוח "היום יום" קטעים[נח] שמסבירים שהמעלה של המשיח היא התמימות, פנימיות ספירת ההוד[נט]. כך, משיח ילמד תורה עם האבות ועם האנשים הפשוטים ביותר משום שהוא ענו ותמים[ס], כמו שסברנו פעם באריכות. הרחמים והתמימות הן תכונות שמאפיינות את אהרן הכהן יותר מאשר את משה רבינו – אחת המעלות של המשיח ביחס למשה רבינו היא שאצלו מופיעות גם התכונות של אהרן הכהן.

בכלל, רחמים הם גם הרגש של מי שמרחם, אבל יש גם 'רחמנות' – התעוררות רחמים מלמטה, של מי שמרחמים עליו. הרבה פעמים דברנו[סא] מה הייתי מתפלל אם היו נותנים לי להתפלל רק תפלה אחת. אמרנו אם היו נותנים לי לומר רק משפט הייתי מתפלל "וטהר לבנו לעבדך באמת", אבל אם היו נותנים לי לומר ברכה-תפלה שלמה הייתי אומר "אהבת עולם". ברכת "אהבת עולם" כוללת גם אהבה רבה (שלא מופיעה בה, בנוסח שלנו) – מדת אהרן הכהן, כהנא רבא[סב] – וגם רחמים, שאנו מעוררים רחמים רבים על עצמנו. התעוררות הרחמים מלמטה שייכת לספירת ההוד, "איהי בהוד"[סג] (או, בלשון ספר יצירה, ההוד הוא "עֹמק תחת"[סד]).

בשני השבועות האחרונים לא צריך להרחיב – הם נשארים יסוד ומלכות, אמת ושפלות, בשתי ההתבוננויות.

ב. התבוננות פרטית בימי הספירה

כוונות ספירת העומר תשפ"ב

יש כאן התבוננות מאד יפה שמתחילה כבר מהשבוע שאנחנו מסיימים כעת. אנחנו כרגע בסוף השבוע של האמונה, וכשנתפלל ערבית מתחיל ענין חדש – תיקון התענוג. אלה הכוונות של ספירת העומר תשפ"ב, שאמרנו בקיצור ואפשר לפתח אותן לחוברת שלמה. נתבונן בטבלה השלמה של הכוונה – מודפסת בעמוד בפני עצמו בסיום השיעור, כדי להקל על שמירתה בסידור בכל ימי הספירה... – ונציין כמה דברים שעולים ממנה ביחס לימים מסוימים בספירה:

פסח – שבוע האמונה

קודם כל, אין יותר מתאים מכך שכל פסח, "חג המצות"[סה], הוא בשבוע של האמונה – שבוע שאוכלים בו מצות, "מיכלא דמהימנותא"[סו], והוא היסוד של אמונת ישראל[סז], החל ממצות האמנת אלקות, "אנכי הוי' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים"[סח], ועד לכל המצוות שהן "זכר ליציאת מצרים".

פסח הוא תיקון האמונה עד ליום האחרון, "אחרון של פסח", שבכוונה הרגילה הוא יסוד שבחסד ובכוונה כעת הוא אמת שבאמונה, ועד ל"אחרון אחרון חביב"[סט], שאנחנו כעת בו, השפלות שבאמונה. אחרון של פסח הוא אמת שבאמונה, הדבר הכי יפה ומתאים, "איהו אמת ואיהי אמונה"[ע], אמונה באמת – אמונה צרופה, אמונה טהורה, אמונה שלמה. אחר כך, "אחרון אחרון חביב" הוא השפלות שבאמונה, עם כל הקשר שידוע[עא] שיש בין שפלות לאמונה (שפלות עולה ח"פ אמונה).

כ"ח ניסן, א' אייר ו-ב' אייר

מעבר לימים המובהקים שכל עם ישראל מציין בספירת העומר – פסח שני ול"ג בעומר, אליהם מיד נתייחס – יש כל מיני ימים מיוחדים שאנחנו אוהבים לציין בספירת העומר.

אחד מהם הוא כ"ח ניסן, יום כיבוש יריחו[עב], היום בו הרבי הכריז בכאב שלא צועקים באמת מעומק הלב "עד מתי?!" ותבע "עשו כל אשר ביכולתכם, ענינים שהם באופן של אורות דתהו אבל בכלים דתיקון, להביא את משיח צדקנו בפועל ממש"[עג]. בהתבוננות של השנה זהו היום של אמת שבתענוג – תענוג אמתי עם דחף להגשמה-אימות (כמובן המושג אמת של ספירת היסוד) גם ובעיקר מתוך תחושת הצער האמתית על כך שטרם זכינו לתענוג המקווה[עד] (המתבטאת בצעקת "עד מתי?!" באמת ומעומק הלב). זו מדת האמת של יצחק, השייך בעצם לארץ ישראל[עה], עמה כובשים את יריחו – "מנעולה של ארץ ישראל" (כאשר יריחו רומזת לתענוג של חוש הריח[עו] – ובהיותה "עיר התמרים"[עז] גם לתענוג של חוש הטעם – התענוג הפנימי של כל ארץ ישראל, "ארץ זבת חלב ודבש"[עח]).

יום נוסף שאנחנו מציינים כל שנה הוא א' אייר, יום ההילולא של מרא דארעא ישראל רבי מנחם מענדל מויטבסק בעל "פרי הארץ" – היום העיקרי של 'חסידות ארץ ישראל' וההתקשרות לעליה החסידית-המשיחית לארץ (שהוא גם יום ההילולא של אחד מחוזי-הוגי התקומה בארץ באופן הרצוי, רבי עקיבא-יוסף שלזינגר בעל "לב העיברי", שהשנה מציינים בדיוק מאה שנה לפטירתו). זהו יום התענוג שברצון – שרש יצחק, סוד ארץ ישראל כנ"ל, שביעקב, היורש "נחלה בלי מצרים"[עט] תוך התאחדות כל שבטי ישראל באופן המתוקן של "מטתו שלמה"[פ]. נקודת התענוג שברצון היא סוד ה"חפץ" (רצון שיש בו תענוג פנימי[פא]), כמתאים ל"ארץ חפץ"[פב] ("חפציבה"[פג]).

מ-א' אייר ממשיכים ישר ל-ב' אייר, יום ההולדת של הרבי המהר"ש, שמכונה על שם פתגמו "לכתחילה ארביער" ('לכתחילה מלמעלה') – "העולם אומר שכאשר לא הולך מלמטה [בתחומי המצוי] צריך ללכת מלמעלה [תוך עליה לרצוי שמעל מגבלות המציאות] ואני אומר 'לכתחילה אריבער'"[פד], גישה מובהקת של רצון שברצון (היאחזות ברצון המקורי, ברצוי שמעל המצוי).

פסח שני ול"ג בעומר

פסח שני – י"ד אייר – הוא יום האמונה שברחמים. המסר של פסח שני הוא "אין אבוד"[פה], "אם אתה מאמין שאפשר לקלקל תאמין שאפשר לתקן"[פו], והיינו כפשוטו האמונה ברחמים – האמונה ש"לא כלו רחמיו"[פז] ותמיד אפשר לתקן.

בהתבוננות הזאת יוצא ש-לג בעומר, שבסדר הרגיל הוא הוד שבהוד (בגימטריא מנחם מענדל), הוא תפארת שבתפארת, שבהתבוננות הרגילה היא ב' אייר (הנ"ל). מי שמכיר את הכוונות הפנימיות יודע שיש קשר מובהק, שאנחנו תמיד מזכירים, באורות הפנימיים הספירה היא מלמעלה למטה אבל באורות המקיפים הספירה היא מלמטה למעלה[פח], וממילא תפארת שבתפארת הוא המקיף של ההוד שבהוד, ובהתבוננות החדשה הדבר בא לידי ביטוי. מה המשמעות? כתוב[פט] ש-לג בעומר הוא "מתן תורה של פנימיות התורה". מה הקשר לספירה? כשאומרים שזהו הוד שבהוד, דבר שטעון הסבר. אבל הקשר לתפארת שבתפארת ברור מאד – בכל מקום תפארת היא תורה. פנימיות התורה נובעת מהמדה הפנימית של התפארת, הרחמים – מתוך הרחמים הגדולים על עם ישראל נובעת התורה הכי פנימית, וכמו שה' אומר לרבי שמעון בר יוחאי "בהאי חבורא דילך... יפקון ביה מן גלותא ברחמי"[צ].

יסוד שביסוד ויום ירושלים

אנחנו, עוד מימי הישיבה בציון יוסף הצדיק, נוהגים לציין את גם את כ"ו אייר, היום של יסוד שביסוד. גם בהתבוננות של השנה היום הששי שבשבוע הששי הוא יסוד שביסוד, אך עם דגש על פנימיות היסוד – יום של אמת שבאמת, מדת "אמת לאמתו" שדברנו עליה הרבה פעמים[צא], הנקודה הפנימית והעצמית של האמת שמתגלה הרבה פעמים הפוכה מהאמת הפשוטה והגלויה, שרש נשיאת ההפכים של "אלו ואלו דברי אלהים חיים"[צב].

בדור האחרון מציינים את כ"ח אייר כיום ירושלים[צג] – יום כיבוש ירושלים במלחמת ששת הימים (ויותר מפעם אחת דברנו על הקשר שלו לחסד שבמלכות, כפי הכוונה הרגילה). לפי ההתבוננות של השנה זהו יום האמונה שבשפלות – סוד ירושלִם הוא האמונה בשפלות, הכנעה נאמנה למקום אשר בחר בו ה' לשכן את שמו שם[צד] (במקום אותו רכש דוד המלך, שמדתו שפלות, כפי שהתבטא במיוחד במצבו בסיפור רכישת גרן ארונה[צה]).

"תמימות"

בקביעות של השנה יש עוד תכונה מיוחדת – הספירה מתחילה ביום ראשון ("ממחרת השבת"[צו] כפשוטו) וממילא שבעת השבועות הם באופן של "תמימות"[צז]. באופן כזה, כל ספירה מכוונת כנגד פרשה שלמה בתורה (כששבעת ימי השבוע מתחלקים כנגד שבע העליות לפרשה, שבעצמן מכוונות כנגד שבע הספירות[צח]), ובקביעות שנה זו היינו הפרשות אחרי, קדשים, אמר, בהר, בחקתי, במדבר, נשא. והנה, שמות הפרשיות עולים יחד 2240 (ז"פ שך) – בדיוק עשר פעמים 224 (דרך, העולה ז פעמים לב[צט], סוד ז מדות הלב של "דרך הוי'"[ק]), הערך הכולל של מספרן הסידורי של הפרשיות הללו לפי סדר התורה (29, 30, 31, 32, 33, 34, 35)!

השבוע שנכנסים אליו כעת – שבוע התענוג – הוא שבוע פרשת קדשים, שמתאים להתבונן במעלה שלו לפי זה. רבי לוי יצחק מברדיטשוב מסביר[קא] כי עיקר עבודת "קדשים תהיו כי קדוש אני"[קב], "קדושתי למעלה מקדושתכם"[קג] – שפירושו החסידי הוא שה' מקבל תענוג מעבודת ישראל בקדושה[קד] ("קדושתי למעלה [ניזונה] מקדושתכם") – הוא דבקות באין הנעלם (ביטוי הנכפל גם במאור עינים לפרשת קדשים[קה]!), סוד "רישא דאין" ראש התענוג שבכתר. והנה, כל הקו האמצעי – אמונה תענוג רצון יחוד רחמים אמת שפלות – עולה י"פ אין הנעלם[קו]!

בתוך פרשת קדושים מופיע ה"כלל גדול בתורה"[קז] של "ואהבת לרעך כמוך"[קח] ב"שני", היום התשיעי לעמר, יום התענוג שבתענוג – עצם התענוג הנעלם ("מאין באת"[קט], מקור נשמות ישראל[קי], שהוא-הוא גם סוד "מאין יבא עזרי"[קיא], הפרק של הרבי השנה).

עד כאן כמה נקודות, שכפי שכבר אמרנו מזמינות להתבונן בהכל בסוד "תן לחכם ויחכם עוד".

ט״ז ניסן אמונה שבאמונה	י״ז ניסן תענוג שבאמונה	ח״י ניסן רצון שבאמונה	י״ט ניסן יחוד שבאמונה	כ׳ ניסן רחמים שבאמונה	כ״א ניסן אמת שבאמונה	כ״ב ניסן (אחרי-מות) שפלות שבאמונה
כ״ג ניסן אמונה שבתענוג	כ״ד ניסן תענוג שבתענוג	כ״ה ניסן רצון שבתענוג	כ״ו ניסן יחוד שבתענוג	ז״ך ניסן רחמים שבתענוג	כ״ח ניסן אמת שבתענוג	כ״ט ניסן (קדֹשים) שפלות שבתענוג
ל׳ ניסן אמונה שברצון	א׳ אייר תענוג שברצון	ב׳ אייר רצון שברצון	ג׳ אייר יחוד שברצון	ד׳ אייר רחמים שברצון	ה׳ אייר אמת שברצון	ו׳ אייר (אמֹר) שפלות שברצון
ז׳ אייר אמונה שביחוד	ח׳ אייר תענוג שביחוד	ט׳ אייר רצון שביחוד	י׳ אייר יחוד שביחוד	י״א אייר רחמים שביחוד	י״ב אייר אמת שביחוד	י״ג אייר (בהר) שפלות שביחוד
י״ד אייר אמונה שברחמים	ט״ו אייר תענוג שברחמים	ט״ז אייר רצון שברחמים	י״ז אייר יחוד שברחמים	ח״י אייר (ל״ג בעומר) רחמים שברחמים	י״ט אייר אמת שברחמים	כ׳ אייר (בחֻקֹתי) שפלות שברחמים
כ״א אייר אמונה שבאמת	כ״ב אייר תענוג שבאמת	כ״ג אייר רצון שבאמת	כ״ד אייר יחוד שבאמת	כ״ה אייר רחמים שבאמת	כ״ו אייר אמת שבאמת	ז״ך אייר (במדבר) שפלות שבאמת
כ״ח אייר אמונה שבשפלות	כ״ט אייר תענוג שבשפלות	א׳ סיון רצון שבשפלות	ב׳ סיון יחוד שבשפלות	ג׳ סיון רחמים שבשפלות	ד׳ סיון אמת שבשפלות	ה׳ סיון (נשא) שפלות שבשפלות