והחי יתן אל לבו

בע"ה

ו תמוז תשנ"ד – קרית מלאכי

ברית למנחם-מענדל-מלך-המשיח גבאי

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בברית מילה במהלך ימי השבעה לרבי הסביר הרב על מהות המעבר בין הדור השביעי לדור השמיני. בפרק א מתבאר הפעם בין האמת בתיאור מותו של המלך השמיני, הדר, לבין "שפת אמת" שבתיאור עזרא הסופר בדברי הימים. בפרק ב מאריך הרב בכניסה לעבודת הדור השמיני, המגביה את כולם לראות אלֹקות בעינים ממש ועל עבודות "שבעה רועים ושמונה נסיכי אדם". לסיום באה המתקה נפלאה בענין תחית המתים (בארץ הקדש דיקא) ולהמשכה אל לבנו ("והחי יתן אל לבו") את חיי הרבי דוקא בתקופת הסתר זו.

א.     רמזי השם – המלך השמיני

[ניגנו 'שאמיל']

"עיר וקדיש מן שמיא נחית"[ב] – הנחת האמתית היא ביאת משיח. קודם נאמר כמה רמזים לגבי השם שניתן לרך הנימול: תמוז שוה בגימטריא מלך המשיח. זאת אומרת שחדש תמוז הוא חדש של ביאת משיח. הברית היתה צריכה להתקיים כדי שהשם תמוז ינתן בחודש תמוז. ו תמוז, היום, עולה בגימטריא בעל שם טוב. מי שמקבל את שמו ביום זה הוא בעל שם טוב, הוא "בעל הבית" על השם הטוב, יש לו שם טוב.

ו תמוז עולה בעל שם טוב – זוהי עוד סיבה מן השמים שמחכים ליום הזה, כדי שיהיה בעל של השם הכי טוב. ידוע שבעל שם טוב הוא טוב. המספר הזה, בעל שם טוב, הוא עצמו כפולה של טוב – טוב פעמים זך. ידוע עד כמה הרבי הדגיש את הענין של יום הזך.

ג תמוז הוא גם יום הזך לעלית משה רבינו להר סיני. ארבעים ימים משה עלה להר לקבל את התורה: הוא עלה ביום ז סיון בבקר, ושהה שם כד ימים בחודש סיון ועוד יז ימים בתמוז, כך שג' תמוז הוא יום ה-זך לקבלת התורה בהר.

המות – דופק היד והלב

אולי הכי יפה בשם הזה הוא בסופי התבות – מנחם מענדל מלך המשיח, סופי תבות מלך וסופי תבות כל השם הם מלך-ח. מלך-ח היינו המלך השמיני, הדר.

הדר נקרא המלך השמיני. מה מיוחד בהדר, המלך ה-ח, השמיני? שבתורה הוא לא מת. בכל שבעת המלכים הראשונים כתוב " וַיִּמְלֹךְ... וַיָּמָת"[ג], ובהדר כתוב רק "וימלך" – הוא לא מת. רק בדברי הימים[ד], על ידי עזרא הסופר, כתוב "וימת", שהוא מת. אם כן, יש פה מלך שמשה רבינו לא רואה אותו מת בתורה ורק עזרא הסופר – שהוא גלגול של משה[ה], "ספרא רבא"[ו], משה הוא ספרא רבא, עזרא הסופר הוא הניצוץ של משה רבינו – רואה אותו מת. אז בזהר ובאריז"ל[ז] שואלים איך יתכן? למה בתורה הוא לא מת, ובדברי הימים הוא כן מת?! כתוב שעזרא ידע למדוד רק את הדופק של היד ואם הדופק של היד הפסיק – הוא מת. משה, לעומת זאת, מדד את דופק הלב. משה היה רגיש לדופק הפנימי של הלב, ובדופק הפנימי של הלב הוא המשיך. שם הוא חי.

זהו רמז יותר מתאים, שאפילו מישהו גדול כמו עזרא הסופר – כל אחד אומר את האמת שלו. "משה אמת ותורתו אמת"[ח]. ודאי שגם עזרא אמת, אבל גם באמת יש מדרגות. בכללות כתוב בחסידות[ט] שיש שלש מדרגות של אמת: "שפת אמת תכון לעד"[י] – אמת היא יותר מ"שפת אמת". "שפת אמת" היא רק חיצוניות האמת, אבל זו אמת – "ועד ארגיעה לשון שקר". היא לא שקר, היא אמת. יש אמת שיותר מ"שפת אמת" – "אמת לאמיתו" – שהיא עוד יותר גבוהה. "כל הדן דין דין אמת לאמיתו נעשה שותף לקדוש ברוך הוא במעשה בראשית"[יא]. אז אפשר לומר שגם בחינת "שפת אמת" ואולי אפילו האמת – היא עזרא, שהוא אמת בענין המלך הדר.

שוב, כל אחד כותב את האמת שלו, זהו גם ענין חשוב. כל אחד אומר את האמת שלו: אם עזרא מדד את דופק היד, שהוא מה שיכל, כך הוא חש את המציאות, ושם הוא מת, אז ככה הוא כותב בתנ"ך "וימת". הוא לא מכחיש גם כשהוא כותב את זה כיון שזו האמת שלו, והוא גם מספיק חכם לדעת שיש אמת אפילו עמוקה ממה שאני עצמי אומר, שזו האמת של משה רבינו.

באמת של משה רבינו, שהיא "אמת לאמיתו" – המדרגה הכי גבוהה של אמת – הוא יודע: אני מוגבל, אני מסוגל רק למדוד את דופק היד, עד כאן אני מגיע, אבל לדופק הלב אני לא מגיע ולא יודע מה יש שם. אבל אם משה רבינו מודד זאת והוא מעיד בתורת אמת – "משה אמת ותורתו אמת" – שהוא חי, אז הוא בודאי חי שם.

היחס לרבי כמלך השמיני ברצון הלב

המציאות שלנו היום היא בדיוק המציאות הזאת, של מלך ח – סופי תבות של השם שניתן, מנחם מענדל מלך המשיח. היות שכל העבודה להתעצם ולהתאחד עם הרבי היא דוקא בימים האלה. הרבי עצמו אמר בשבעה של הרבי הקודם שצריכים 'לחטוף' את הימים של השבעה, של השלושים ושל כל השנה כי הם ימים יקרים מאד, ימים שאפשר להתקשר וללמוד מה שלא ניתן ללמוד בשום זמן אחר. כך כתוב גם באגרת הקדש[יב].

איך מתקשרים? באהבה. אהבה היא הסתכלות פנים. הסתכלות פנים היינו לא להסיח את הדעת. על כך כתוב "והחי יתן אל לבו"[יג]. לענינו, צריך לתת אל הלב את בחינת החי שבלב החי. כתוב בקבלה ש"דפיקו דליבא", דופק הלב החי – הוא מה שצריך לתת אל הלב. התקשרות "רעותא דליבא" ב"רעותא דליבא"[יד], פנימיות הלב בפנימיות הלב, שם הוא חי. זה מה שצריך לתת ללב, "והחי יתן אל לבו", כמו שהרבי תמיד מדגיש שה"מעשה הוא העיקר"[טו], שמתוך שהדברים חרוטים על לוח הלב יוצא מכך יותר חיזוק בפועל – להתחזק בעניניו של הרבי, הענינים שהרבי נתן את לבו עליהם במשך כל שנות חייו, שנות הנשיאות שלו.

בשיחה המפורסמת של ב' ניסן תשמ"ח, בין היתר, הרבי כותב שאמירת "יחי המלך" מוסיפה חיים בבחינת "הקיצו ורננו שוכני עפר"[טז]. הוא מדגיש שם גם "הקיצו ורננו שוכני עפר" ב"דוד מלכא משיחא", היינו שגם לדוד מלכא משיחא נצטרך להוסיף חיים כאשר הוא נמצא טמון בעפר. בהמשך אותה שיחה יש הערה, בה הוא מדבר על היחידה שבנפש.

שם הוא מביא מהמשך תער"ב, מאדמו"ר הרש"ב[יז], חידוש, שמשכן היחידה שבנפש הוא בלב. הנפש היא בכבד, הרוח בלב, הנשמה במח, והחיה שוכנת באוירא שלמעלה מהמח. איפה היחידה? הוא מביא שהיחידה היא מניצוץ משיח. לכל יהודי יש ניצוץ של משיח, ביחידה שבנפש. הוא מביא מהרבי הרש"ב – שוב, כנראה 'ניט פשוט' – שמשכן היחידה שבנפש הוא בלב, כלומר הרוח.

חז"ל דורשים את הפסוק "'ורוח אלהים מרחפת על פני המים'[יח] – זו רוחו של מלך המשיח"[יט]. רוחו של מלך המשיח היא היחידה שבנפש. יש כאן היקש בין הרוח ליחידה – שניהם בלב. הרוח יחסית בחיצוניות הלב והיחידה היא בנקודה הכי הכי פנימית בלב. אמת לאמתו שבנקודה הפנימית של  הלב – שם נמצא המשכן ליחידה שבנפש. גם זה בקשר ל"והחי יתן אל לבו". צריכים להמשיך בחינת חי, החי של המלך השמיני, לממד הכי פנימי של הלב, בו משכן היחידה שבנפש, ניצוץ משיח, שיש בכל יהודי.

ב.     עבודות הדור השביעי והשמיני – שמיעה וראיה

עכשיו אנחנו נכנסים לדור החי שקשור לדור השביעי. כשהרבי התחיל את נשיאותו הוא דיבר על הדור השביעי[כ]. אנחנו דור השביעי ומה ענינו של הדור השביעי? כמו משה רבינו, שהוא הדור השביעי לאברהם אבינו, להמשיך את השכינה לארץ. השכינה היתה ברקיע השביעי, וכל דור – מאברהם אבינו והלאה – המשיך השכינה לרדת למטה, עד שבא משה שהוא השביעי, והמשיך את השכינה למטה בארץ. זהו תפקיד הדור שלנו וכך התחיל הרבי את הנשיאות. להמשיך את השכינה למציאות, לארץ.

הכניסה לעבודת הדור השמיני

בעצם אנחנו מתחילים, מהשבוע הזה, את הדור השמיני. במשיח יש את שתי הבחינות, את שתי המעלות, ויש גם על כך הרבה שיחות ומאמרים של הרבי[כא], שהמשיח הוא גם שביעי וגם שמיני. כתוב בחסידות[כב] שמדרגת השמיני אפילו יותר גבוהה ממדרגת השביעי. המשיח הוא בעצם שמיני, אבל יש לו גם את מעלת השביעי.

ישנם "שבעה רֹעים ושמֹנה נסיכי אדם"[כג]. בחז"ל כתוב[כד] שהמשיח הוא אחד מ"שמֹנה נסיכי אדם" ולא מה"שבעה רֹעים". משה רבינו, "רעיא מהימנא"[כה], הוא העיקרי מבין שבעת הרועים ולכן הוא גם כן השביעי מאברהם אבינו. המשיח הוא בעיקר שמיני, רק שיש לו גם את מעלת השביעי. "שמֹנה נסיכי אדם" הם אלו שממשיכים את גילוי העצמות בבחינת מקיף, מה שלא יכול להתגלות בפנימיות. גם לא פנימיות של השגה, ואפילו לא בבחינת ראיה של העתיד, עליה נאמר "ונגלה כבוד הוי'"[כו], "עין בעין יראו בשוב הוי'"[כז].

יש הרבה מאמרים, בעיקר בסעודת משיח, בהם הרבי מדבר על הפסוק "ונחה עליו רוח הוי'"[כח], שם הוא מסביר שבעולם הזה כל הצדיקים שירדה נשמתם לתוך העולם להמשיך גילוי תורה, ממשה רבינו והלאה, היכל הנשמות הגבוהות – ממשיכים השגה בידיעת ה'. מוסיף עליהם המשיח, שהוא ימשיך ראיה. כלומר, השגה היא שמיעה ואפילו כאשר משה רבינו אמר "שמע ישראל הוי' א-להינו הוי' אחד"[כט] הוא רצה, כמו שכתוב בחסידות[ל], להמשיך ראיה, ולא היה יכול, אלא המשיך רק שמיעה. המשיח, לעומת זאת, ימשיך גם ראיה. הרבי מסביר שיש גם למעלה מראיה. ראיה היא עדיין רק אור פנימי, אבל יש מקיף של גילוי העצמות שאי אפשר להמשיך, לא בשמיעה ולא בראיה. זהו עיקר ענין השמיני, "רקיעא תמינאה"[לא] – המשכת הרקיע השמיני. גילוי זה בעצם צומח מלמטה למעלה. את המקיף של השמיני לא רואים בעין, וגם את הצדיק מלובש בתוך גוף לא רואים בעין. זוהי עיקר מדרגת המלך – המשכת השמיני.

כל מה שאמרנו עכשיו במעלת השמיני קשור כמובן לברית מילה, שהיא ביום השמיני, כמו ששמענו במאמר. כל ענינה של ברית מילה בקבלה הוא הדר, גילוי העטרה. בקבלה ברית מילה היא עצמה גילוי המלך השמיני. ברית המילה גורמת גילוי של המלך-ח, סופי תיבות מנחם מענדל מלך המשיח. מה שקורה בברית מילה הוא "אמת מארץ תצמח"[לב]. גם לעניננו, הקשר בין השביעי לבין השמיני הוא שודאי שהרבי בדור השביעי. עד השבת האחרונה ועד בכלל, היתה המשכת שכינה מלמעלה למטה, לארץ. זה מסביר מהו ענין הדור השביעי, להוריד את השכינה למטה. מיום ראשון צריך להחיות את ה"אמת מארץ תצמח" – אמת לאמתו, שהיא כמו תחית המתים מהעפר, כמו שהרבי יקום מהעפר.

כזו היא כל עבודת השמיני. ישנן שתי בחינות: יש מי שעבורו זהו גילוי העצמות בבחינת מקיף והגילוי הזה הוא "צמח" – "צמח שמו מתחתיו יצמח"[לג], צומח מלמטה למעלה, השכינה עצמה טמונה בתוך האדמה. לענין זה ודאי שהרבי לא אכזב. עד השבת האחרונה אנחנו הדור השביעי, שענינו המשכת השכינה למטה לארץ, אבל עדיין לא זכינו להתגלות של המשיח בפועל ממש. לכן ההמשך – מיום ראשון והלאה – הוא "אמת מארץ תצמח" וגם תחית  מתים גופא. גם שהרבי יקום קודם כל, זוהי תחית המתים. על פי פשט תחית המתים היא בארצנו הקדושה.

דיברנו וחשבנו על כך, שכאשר פוקדים את ציון הצדיק – הצדיק טמון עד לתחיה – ומשתטחים על קברו במקומו, אם כי ודאי שעדיף לקשר את המחשבה בכל מקום שבעולם, "במקום שמחשבתו של אדם שם הוא כולו"[לד], אפשר להתקשר לרבי מכאן כמו משם, אבל להשתטח על הקבר ממש זה רק שם.

אם אנחנו עכשיו, חסידי חב"ד, מדברים על תחית המתים דוקא זה צריך להכריע את כובד המשקל לכאן. אם מדברים שאני הולך להשתטח עכשיו על הקבר, צריך לבוא לשם להשתטח. אם כי, אני יכול עדיין, כמו בחיים וכל שכן עכשיו, להתקשר במחשבה, ב"רעותא דלבא".

אבל אם אומרים עכשיו "יחי המלך", ממשיכים לומר עם כונה ש"יחי המלך" היינו תחית המתים, "הקיצו ורננו" – איפה תהיה תחית המתים? הצדיקים באים לכאן. תחית המתים היינו שיש מחילות מתחת לאדמה בהן הצדיקים מגיעים לכאן.

אכן, באמת כאן אנשים הציעו שאולי יביאו את הרבי לכאן לארץ – אין ענין. אם נותנים לו ציוּן, אפשר לשאול איפה המקום הכי טוב בשביל ציוּן, כמו שאומרים שכאשר משיח יבוא תהיה תחית המתים ואז למשרד הדתות תהיה בעיה – מה עם המקומות הקדושים... יהיו גם הרבה חסידים שעיקר ענינם הוא לפקוד את המקומות הקדושים ולהם תהיה בעיה – מה עם לפקוד את המקומות הקדושים?... לנו באמת אין שום ענין במקומות הקדושים אלא יש לנו ענין בתחית המתים. תחית המתים היא "אמת מארץ תצמח". מהי אמת? אמת אותיות א (מחיה) מת. "אלופו של עולם"[לה] מחיה את המת. לכן אחרי שאליהו הנביא החיה את המת, האשה אמרה "עתה ידעתי כי דבר הוי' בפיך אמת"[לו] – כתוב בכתבי האריז"ל[לז] שרק כאשר מחיים מת מתגלה האמת ותחית המתים נקראת אמת. אם אין תחית המתים, אין אמת.

תחית המתים בארה"ק

הרבה חושבים שיש עכשיו משבר בחב"ד, האם זה היה אמת או לא היה אמת. בכל כתבי האריז"ל כתוב שאמת היא תחית המתים. זהו מבחן האמת – האם היא מחיָה את המת. יש הרבה דברים שהם עד תחית המתים ולא עד בכלל. הם לא אמת, אולי הם "שפת אמת". אבל האמת, וכל שכן אמת לאמיתו, נבחנת ב"אמת מארץ תצמח", בתחית המתים.

שוב, ודאי מכריע את כובד המשקל היום יותר לכאן – תחית המתים נאו, ופה. לכאורה זה מה שכתוב. אני לא זוכר, צריך לחפש במקורות, אבל מה שזכור לי הוא שתחית המתים היא כאן. לא זוכר איזה מקור, אבל כתוב בפירוש שהצדיקים באים לכאן. אולי יש קצת מריבה בין המקומות, אם יתחיל בצפת או בהר הזיתים, אבל זה יתחיל ודאי פה באיזשהו מקום.

חי היינו תחית המתים, החי הוא באמת שיש נקודה חיה כל הזמן שמשה רבינו יודע ויכול גם להרגיש. זוהי הבחינה שמשה רבינו יודע, ואפילו עזרא לא יודע. גם בפרשת פינחס כתוב "לך אני מגלה לך טעם פרה, ולא לאחר"[לח] – אפילו שלמה המלך אמר "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני"[לט]. זו גזירה – "גזירה גזרתי חוקה חקקתי ואין לך רשות להרהר אחריה"[מ]. אבל לך, משה רבינו, אני מגלה טעם פרה. אותו דבר שיש למשה רבינו – דופק הלב, שהוא לב חי – המשיח, שהוא המלך השמיני.

לגבי מה שהרבי אמר על פי פשט "דור השביעי", הוא התכון לדור השביעי מאדמו"ר הזקן. לא כולם יודעים זאת. גם בדורו של הרבי הרש"ב קראו לדור "דור השביעי", לפני שני דורות, עם כל הענינים של הדור השביעי ,כי הוא היה הדור השביעי לבעל שם טוב. הרבי שליט"א כינה את הדור שלנו "דור השביעי" מאדמו"ר הזקן. אבל עכשיו, ביחס לאדמו"ר הזקן, שהוא התגלות חב"ד – עוברים לדור השמיני. זהו הדור המיוחד בין השביעי לשמיני, שהוא אותו אחד עם שתי המעלות של משיח. לשמיני יש גם מעלה יותר עצמית, אפילו יותר מהשביעי. אבל ביחס לבעל שם טוב, זהו הדור העשירי, שזהו גם ענין גדול מאוד. הרבי כמעט לא הזכיר שהוא היה הדור התשיעי לבעל שם טוב, עד עכשיו, ולא עד בכלל. אבל עכשיו, אנחנו עוברים לענין גדול מאד שהוא "העשירי יהיה קדש להוי'"[מא].

אמרנו ש-ו תמוז בגימטריא בעל שם טוב. מהבעל שם טוב דור זהו כבר הדור העשירי – דבר גדול מאד. הדור הח"י, ולכן אין יותר מתאים מאשר מהשבוע הזה ל"והחי יתן אל לבו" – להמשיך את החי. כיון שזהו הדור החי, הדור השמיני וגם הדור העשירי, ה-ח וה-י יחד. החי הזה יצמח, "צמח שמו", צמח בגימטריא מנחם, "ומתחתיו יצמח".

לחיים! שנזכה לראות בפועל ממש וגם דברים שאי אפשר לראות שנמשכים לנו – גילוי העצמות על ידי משיח צדקנו. לחיים!