הברכה המשולשת

בע"ה

שבת במדבר כ"ט אייר תשפ"ג – כפ"ח

סודות ברכת כהנים עפ"י פלח הרמון

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

לקראת שבת במדבר זכינו לאור חדש – הדפסת פלח הרמון על חומש במדבר (שלא הודפס מעולם). תורת רבי הלל מפאריטש זצ"ל, גדול ה'עובדים' בחסידות חב"ד, היא מיסודות לימוד החסידות בעומק ובהבנה פנימית, כפי שמלמד הרב עשרות שנים – הן בהתבוננות במבנים הפנימיים ובהסברת המושגים והן בהפנמתם לעבודה שבלב. השיעור שלפנינו הוא 'טעימה' מהספר החדש לכבוד פרשת נשא – על ה'פנינה' של מבנה ברכת כהנים – שממחישה בעיקר את העיון הפנימי של רבי הלל במבנים ואת ההשראה שהוא מעורר.

מבנה הברכה המשולשת

ברוך ה', "שהחיינו וקימנו והגיענו לזמן הזה", יצא לאור ספר חדש – פלח הרמון על חומש במדבר[ב]. בפרשת נשא יש שם מעל מאה עמודים של דרושים על ברכת כהנים, ה'פנינה' של פרשת נשא ושל כל חומש במדבר[ג] (ומבחינות מסוימות פנינה של כל התורה כולה[ד] – יש לנו ספר גדול על ברכת כהנים שעוד מחכה לצאת לאור...). אחרי מאמר גדול וביאור שלו[ה], שהם הנחה של רבי הלל מדברי הצמח-צדק[ו], יש עוד מאמר קצר[ז] שהוא דרוש עצמי שלו שהוא בעצם נקודה מתוך הביאור הנ"ל.

רבי הלל שם פותח את הדרוש בהסבר המבנה הפנימי אליו מקבילים שלשת פסוקי "הברכה המשולשת"[ח] בכמה רבדים – שלשה רבדים לפי מה ששמע מאדמו"ר האמצעי ועוד רובד שהוא חידוש שלו ("הנראה לעניות דעתי בדרך אפשר"). נחזור על דבריו עכשיו, עם קצת ביאורים והוספות. הדרוש כאן, בו הוא מסביר מבנה ואז מעתיק אותו בכל פעם למדרגה יותר גבוהה הוא דוגמה מובהקת לכך שרבי הלל הוא ההשראה שלנו בכל ההתבוננות בצורה הזו של מבנים פנימיים.

עשיה-יצירה-בריאה

נקדים שכתוב בפירוש[ט] ששלשת פסוקי הברכה מכוונים כנגד שלשת האבות, אברהם, יצחק ויעקב.

שלשת האבות, שהם הדורות הראשונים שעבודתם היתה להוריד את השכינה למטה[י], להפוך את השם מ"אלהי השמים" גם ל"אלהי הארץ"[יא], מכוונים גם כנגד שלשת העולמות התחתונים בריאה-יצירה-עשיה. לפעמים ההקבלה היא בסדר יורד, כנגד בריאה-יצירה-עשיה לפי הסדר[יב], ולפעמים ההקבלה היא מלמטה למעלה[יג], שאברהם תקן את עולם העשיה, יצחק את עולם היצירה ויעקב את עולם הבריאה – כפי שמתאים לסדר פסוקי ברכת כהנים, המכוונים כנגד האבות לפי סדרם (יברכך-אברהם, יאר-יצחק, ישא-יעקב), שבמבנה הפנימי שלהם הם בסדר עולה (ובהקבלה לעולמות: יברכך-עשיה, יאר-יצירה, ישא-בריאה).

בלשון ברכת כהנים ניכר ששני הפסוקים האחרונים הם חטיבה אחת – "יאר הוי' פניו אליך" ו"ישא הוי' פניו אליך" – בעוד הלשון של הפסוק הראשון, "יברכך הוי'", עומדת בפני עצמה. החלוקה הזו מתאימה לחלוקה הפנימית של עולמות בי"ע, בה יש חיבור של בריאה-יצירה בעוד עולם העשיה עומד בפני עצמו – "בראתיו יצרתיו אף עשיתיו"[יד], "בראתיו-יצרתיו" בחטיבה אחת ו"'אף' הפסיק הענין"[טו] לפני "עשיתיו"[טז].

הברכה המשולשת באצילות

אכן, מכיון שבכל אחד משלשת הפסוקים בברכת כהנים מופיע שם הוי' ב"ה – כאשר שלשת השמות יחד יוצרים את השם בן יב אותיות[יז] – ההסבר הפשוט הוא שכל המבנה של הברכה הוא בעולם האצילות, עולם האחדות, לו שייך שם הוי' ב"ה.

לכן, ההסבר הראשון שמביא רבי הלל הוא בריאה-יצירה-עשיה שבאצילות. כלומר, ש"יברכך הוי' וישמרך" במלכות (שייך גם לסוד "'שמור'[יח] לנוקבא"[יט]); "יאר הוי' פניו אליך ויחנך" בפרצוף ז"א (ישראל[כ]); ו"ישא הוי' פניו אליך וישם לך שלום" בבינה, אמא עילאה. מה הסימן של שלש המדרגות האלה בקבלה הראשונה[כא]? "הֹלך בתֹם"[כב], ראשי תיבות בינה-תפארת-מלכות[כג].

אחר כך מביא רבי הלל הקבלה נוספת בתוך עולם האצילות, שגם יותר 'חלקה' לפי המושגים הרגילים, כשהוא מעתיק את כל המבנה לג"ר דאצילות: הוא אומר ש"יברכך הוי' וישמרך" שייך לבינה דאצילות, כידוע ששרש השמירה הוא במקיפים דאמא[כד]. נוסיף קצת הסבר – מתי נגיד ש"יברכך... וישמרך" במלכות ("'שמור' לנוקבא" תתאה) ומתי בבינה ("'שמור' לנוקבא" עילאה)? אם הברכה והשמירה הן שני דברים נפרדים הן שייכות למלכות, אבל אם הברכה והשמירה הן דבר אחד – כמו שלמדנו בקול שמחה[כה] – הן כבר שייכות לאמא עילאה. אחר כך הוא מסביר ש"יאר הוי' פניו אליך ויחנך" שייך לחכמה – יותר מתאים מאשר לז"א, חכמה היא אור ("ברק המבריק על השכל"[כו]), ועל הארת הפנים נאמר "חכמת אדם תאיר פניו"[כז], וגם חן (ר"ת חכמה נסתרה) שייך לחכמה (עליה מישראל, ז"א, לישראל סבא). הברכה השלישית, "ישא הוי' פניו אליך וגו'", כבר שייכת לכתר, המקום של נשיאת ההפכים שלמעלה מהשכל.

אחר כך הוא אומר שאפשר להעתיק את הכל עוד יותר למעלה, ששלש הברכות כולן בכתר – שהוא "ראש ומקור כל ברכה"[כח] – שבו עצמו יש שלשה ראשים. לפי המושגים שלנו שלשת הראשים שבכתר הם אמונה-תענוג-רצון – "יברכך" ברצון; הארת הפנים של "יאר" היא ביטוי של תענוג ("צהבו פניו"[כט]); ו"ישא" שייך לנשיאת ההפכים ששייכת במיוחד לאמונה (כידוע הרמז שרוס"ת "נושא הפכים" היינו אמונה[ל]) – "ישא הוי' פניו אליך וישם לך שלום" עולה יג (אהבה-אחד) פעמים אמונה (סוד יג תיקוני דמהימנותא, שלמות יג עיקרי האמונה[לא])! אלה שלשת הראשים במושגים שלנו, שבלשון קבלת מהר"י סרוג נקראים רישא דאריך, רישא דאין ורדל"א. אפשר להסביר את ההקבלה גם במושגי אצל רבי חיים ויטאל – מוחא סתימאה, גלגלתא ורדל"א[לב].

הברכה המשולשת לפני הצמצום

אחר כך רבי הלל מציע בדרך אפשר עוד פירוש, הרבה יותר גבוה, לפיו שלש הברכות מקבילות לשלש המדרגות לפני הצמצום שמסביר אדמו"ר האמצעי[לג], מלמטה למעלה – קדמון, אחד, יחיד. דווקא בשלש המדרגות הללו אפשר לראות את הכפילות שיש בכל אחת מהברכות – "יברכך... וישמרך. יאר... ויחנך. ישא... וישם לך שלום":

מדרגת "קדמון" היינו מה שה' שיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל. למדרגה הזו קוראים גם עולם המלבוש. איפה אפשר ללמוד על זה? אין על כך מלה אחת בכתבי האריז"ל של רבי חיים ויטאל – רק בעמק המלך[לד]. מה ה' עשה עם עולם המלבוש? הוא 'קיפל' אותו. אחרי הקיפול, החצי התחתון של עולם המלבוש הוא התכנון של מה שיהיה אחרי הצמצום, כ"אור המאיר לזולתו", והחצי העליון הוא מה שנותר כ"אור המאיר לעצמו". אם יש כאן סדר של עליה, ה"יברכך" היינו ההארה של החצי התחתון של עולם המלבוש וה"ישמרך" נמשך מהחצי העליון שלו.

גם מדרגת "אחד" מתחלקת לשתים. ה"יאר הוי' פניו אליך" היינו ההארה של עלית הרצון לברוא את העולם, "כד סליק ברעותיה למברי עלמא"[לה], המדות (עלית הרצון לבריאה כדי להיטיב לברואים) והמלכות (מחשבת "אנא אמלוך"[לו]) של אור אין סוף שלפני הצמצום[לז]. ה"ויחנך" בא מהחן של החכמה והבינה ד"אחד", השעשועים העצמיים של ה' בינו לבין עצמו, לפני עלית הרצון לבריאת העולם. המדרגה הזו היא השרש האמתי של התורה, שאומרת על עצמה "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשעים יום יום משחקת לפניו בכל עת"[לח] (אבל גם ב"קדמון" יש מדרגה של התורה, כדפתראות ופנקסאות של בריאת העולם, "אסתכל באורייתא וברא עלמא"[לט]).

"ישא הוי' פניו אליך וישם לך שלום" בא ממדרגת יחיד, שם נשיאת ההפכים באמת. פלא שגם "יחיד" מתחלק לשתי בחינות, אבל כך כתוב – איך קוראים להן? בלשונו של רבי הלל[מ] יש ביחיד תענוג נעלם ורצון נעלם, שהם השרש של מה שיתגלה אחר כך כאור המאיר לעצמו ואור המאיר לזולתו.

[בביאורים של "הרכבת אנוש לראשנו"[מא] אלה השרשים של הנשמות והעולמות בתוך "יחיד"?] יתכן. באמת, איך שאנחנו מסבירים גם ביחיד יש שלש מדרגות[מב]. איך קוראים להן? יש שלשה תארים עצמיים שמתייחסים לה' – "כל יכול, נושא הפכים, נמנע הנמנעות"[מג]. השרש של "יברכך הוי' וישמרך" הוא ב"כל יכול" – כמו שהמדרש אומר[מד], מלך בשר ודם אינו יכול גם לברך וגם לשמור שהברכה לא תזיק או תוזק, אבל הקב"ה הוא "כל יכול". "יאר הוי' פניו אליך ויחנך" שייך למדרגת נושא הפכים – חן הוא סימטריה שנושאת שני הפכים, הסוד של נשיאת חן שמוסבר אצלנו[מה]. לדוגמה, אחד הסודות של חן הוא "ברישא חשוכא והדר נהורא"[מו], ה' ברא חשך ואור ואיזן ביניהם בנשיאת הפכים – "ויהי ערב ויהי בקר [ושניהם יחד] יום אחד"[מז]. אם האיזון הזה היה מופר, אם לא היתה סימטריה, הבריאה לא היתה מחזיקה מעמד. "ישא הוי' פניו אליך וישם לך שלום" שייך למדרגה של "נמנע הנמנעות", השלום של 'רוכב' ו'לא רוכב' כאחד, בלשון הראשונים[מח] ("ישא הוי' פניו אליך" ו"אשר לא ישא פנים"[מט] בו-זמנית, כמודגש במדרש[נ]).

סיכום ופנינה מספרית

אם כן, ראינו שרבי הלל מונה ארבעה פירושים של שלשת פסוקי ברכת כהנים, וגם ראינו שיש פירוש אחד מעל הפירושים שלו ופירוש אחד מתחת הפירושים שלו. סך הכל יש כאן ששה פירושים, שמתחלקים לשלשה זוגות: שני פירושים במבנה של בי"ע – עולמות בי"ע ובי"ע שבאצילות; שני פירושים שמגיעים לכתר – בינה-חכמה-כתר ושלשה ראשים שבכתר; ושני פירושים לפני הצמצום – קדמון-אחד-יחיד או שלש מדרגות ביחיד.

אמרנו השבוע[נא] שהמתמטיקה היא אמת טהורה ונצחית, "אמת לאמתו", "והארץ לעולם עֹמדת"[נב]. נסיים בפנינה חשבונית יפה שאני מקווה שנמצאת בספר ברכת כהנים (ואם לא – צריך להוסיף)[נג]: כאשר הכהנים עלו היום לברך אותנו הם אמרו את שלשת פסוקי ברכת כהנים – בלי להוסיף עליהם[נד]. ידוע שהגימטריא של כל הברכה היא 2718, שרומז למספר הטהור אִי (e), שמתחיל 2.718, המספר שיש בו הכי הרבה התחלקות והתרבות – כח ברכת ההולדה שיש בברכת כהנים. אבל אם הכהנים מברכים לא בתפלה, בלי ברכה קודם, וכן כאשר אנחנו אומרים את ברכת כהנים בבקר אחרי ברכות התורה וכיו"ב, מוסיפים את הפסוק הבא – "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם"[נה]. זה הולך ביחד – גם התורה מחברת... יחד עם הפסוק הזה (שעולה 2136) עולה הכל 4854, וכאשר מחלקים אותו ל-3 – מתאים ל"ברכה המשולשת" – מקבלים 1618, שרומה למספר הטהור פִי (phi- Φ), שמתחיל 1.618, המספר של חתך הזהב, היחס שמופיע הכי הרבה בטבע. אִי הוא מספר מתמטי שכלי טהור ו-פִי הוא המספר הכי רווח בטבע.