בע"ה

כינוס ילדים יא שבט

יא שבט סז – רמת אביב

סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג[1]

ערב טוב ילדים, היום אנחנו ב-יא שבט. אתמול, י' שבט, היה יארצייט של הרבי הקודם, חותנו של הרבי שלנו. נספר כמה סיפורים עליו, שניתן ללמוד מהם משהו בעבודת ה' שלנו.

היה משהו מאד חשוב – אוסף של כתבים וחפצים של הבעל שם טוב ותלמידיו (כמו סידור תפלה וחנוכיה של הבעל שם טוב). מי שירש את כל זה היה הרבי מרוז'ין, וקוראים לכך הגניזה החרסונית. זה התגלגל כך שהגניזה הגיעה למישהו הרבה אחרי הסתלקות הרבי מרוז'ין, וחסיד חב"ד שהיה גביר גדול רכש זאת – החזיק את האוצר הכי גדול בעולם. במאמר "באתי לגני" מדובר על פתיחת ובזבוז האוצר לכל היהודים. ר' שמואל גור-אריה קנה את ה"אוצר" של הגניזה החרסונית והביאו מתנה לרבי רש"ב. עד היום הסידור של הבעל שם טוב נמצא בספריה של הרבי, ולפעמים נתנו לבחורים לטבול במקוה ולראות את הסידור, ובתפלת שמו"ע יש שמות של תלמידים עליהם הבעש"ט רצה להתפלל, והסידור מלא דמעות. זה אחד מהדברים החשובים והיקרים של הגניזה של חרסון. היו שם הרבה מכתבים והרבה חפצים אחרים. אותו חסיד הביא הכל לרש"ב, והרש"ב התחיל למיין דבר דבר – כל מכתב וכל חפץ – ועל כל דבר אמר אם זה באמת של הבעש"ט או שאין זה אמת. כך עבר על הכל, המון דברים – אולי אלפי דברים – ועל כל אחד אמר אם אמת או לא אמת. אותו חסיד עמד שם כל הזמן, ומאד השתאה והתפלא איך הרבי עושה זאת. אחרי שהרבי הרש"ב גמר את כל המיון הזה של הגניזה אמר לאותו חסיד כעת תלך לבני, הרבי הריי"צ (שהילולא שלו אתמול), ותראה לו את כל הגניזה. כך הוא הלך, רש"ג, ולקח את כל הגניזה והביא לרבי הקודם – שעדיין היה אברך, ולא רבי – ואמר לו שאביך, הרבי, אמר שתראה את כל ה"אוצר" שקניתי. אז גם הרבי הקודם התחיל בעצמו לעשות בדיוק אותו דבר שאביו עשה – מיין כל חפץ וקבע אם אמת או לא אמת, והחסיד עומד משתאה ממש, לגמרי יוצא מהכלים, כי בדיוק אמר על כל דבר כמו שאביו אמר. לרבי, אותו חסיד שהיה גביר גדול לא היתה לו ההעזה לשאול "מנין לך" – זה דבר שלא שואלים רבי – אך את בן הרבי היה יכול לשאול. קודם כל אמר לו שאתה אומר כמו האבא על כל דבר, ושאל – איך אתה יודע? זה כל מיני דברים יקרים, וסתם בן אדם לא יכול להבחין של מי זה – איך אתה יודע להבחין? הרבי הריי"צ ענה לו ואמר לו שבכל יהודי יש קדושה (בכל אחד ואחת מאתנו, בכל ילד או ילדה, זה כמו הנה"א, אך לא השתמש בביטוי נה"א אלא רק אמר קדושה) ו"קדושה מושכת קדושה" – אם החפץ הזה באמת של הבעש"ט יש בכך גם קדושה, קדושת הבעש"ט וקדושת המגיד וקדושת התלמידים. בכל יהודי יש את קדושת הנשמה, אז אם יש משהו קדוש זה מושך כמו מגנט. בתוך הלב של כל יהודי יש מגנט של קדושה, ואם יש משהו בחוץ שגם יש בו קדושה זהב כמו מגנט שמושך מגנט – זה מאד קל להבחין, לפי ההרגשה שלי, אם אני נמשך או לא נמשך. הוא לא אמר שרק רבי יכול להבחין, אלא שלכל יהודי יש קדושה, ואם היהודי יזין את הקדושה – על ידי לימוד חסידות – ויגלה את הקדושה שבלבו, אז במגע עם כל דבר בעולם ירגיש מיד אם יש או אין בכך קדושה. אנו צריכים להיות רגישים לדבר קדוש – רק יהודי יכול להיות רגיש לזה – אבל בשביל זה צריך לפתח את הקדושה שבתוכנו.

זה סיפור אחד של הרבי הקודם, ומאד יפה בסיפור הזה שמדובר בחוש להרגיש איזה דבר קשור לבעל שם טוב, שהתחיל להאיר את אור קדושת משיח בעולם – משיח בא לגלות משיח בחסד וברחמים, ולכן הקדושה שהאיר זה קדושת משיח בעולם. לכן החוש הזה בנפש הוא החוש להמשך במה שקדוש בקדושת משיח, בקדושת הבעל שם טוב.

עכשיו נספר סיפור שני: הרבי הגיע לארצות הברית לפני שאמא שלו הגיעה – איזה שבע שנים לפני אמו, הרבנית חנה – ואמו עוד היתה ברוסיה הרבה שנים, ורק בשנת תש"ז, בדיוק לפני ששים שנה, היא יצאה מרוסיה והגיעה לפריז. אז הרבי כבר היה שש-שבע שנים באמריקה (עדיין לא היה רבי, אך היה מרכז את הדברים של חמיו הרבי הריי"צ), והוא לקח חופשה ונסע באופן מיוחד לפריז לקבל פני אמו ולהביאה איתו בחזרה לאמריקה. כשהוא הגיע לפריז הוא מצא שמה קבוצה של חסידי חב"ד – זה היה שנתיים אחרי מלחמת העולם השניה, אז הוא מצא שם קבוצה של חסידים שניצלו מהשואה, ומאד רצו להגיע לאמריקה, אך לא היו להם ויזות (בשביל לנסוע ממדינה למדינה צריך ויזות, ולחסידים אלו לא רצו לתת ויזות). כשהרבי הגיע לפאריז – לפני שהיה רבי – הם באו אליו ובקשו ממנו שכאשר יחזור לחותנו, הרבי הריי"צ, יעורר רחמים שהם יצליחו להשיג ויזות ולהגיע לאמריקה, אל הרבי. הרבי אמר להם שאתם קצת חסידים שוטים – אין שום צורך שאני אעורר את חמי לעורר רחמים אליכם כדי שאתם תשיגו ויזות, וכדי להמחיש לכם זאת אספר לכך סיפור: הרבי הקודם הסתלק בגיל שבעים בשנת תש"י, אז בתקופה זו היה בן ששים ושבע, וכבר היה חולה, והיה צריך כל יום שיתנו לו זריקה. הוא לא היה הולך לקופת חולים, וודאי שלא היה הולך לבית רפואה, אלא אחות היתה באה כל יום ל-770 ומזריקה לו זריקה. פעם אחת האחות באה טפה לא בזמן המיוחד לכך, והיא דפקה בדלת ואף אחד לא ענה – תמיד היה שם מזכיר – אז אחרי כמה דפיקות היא פתחה את הדלת לבד ונכנסה בשביל לתת את הזריקה לרבי. ופתאום נדהמה לראות את הרבי יושב שם בעינים בוהות, כאילו אינו בעולם הזה בכלל, לא רואה אותה ולא שומע אותה. היא ממש נבהלה, כי חששה שקרה לו משהו לא טוב, והזעיקה את כל בני המשפחה – הרבי היה באיזור, אז הזעיקו אותו לראות מה קרה עם הרבי השווער, שנראה בלי הכרה. הרבי רץ, נכנס לחדר, התקרב לרבי ריי"צ שהיה נראה תוהה-בוהה וכאילו לא שם, והוא התקרב לפיו לשמוע מה הוא ממלמל, ושמע שהוא חוזר "אז ישיר" עם טעמי המקרא, כאילו הוא באמצע התפלה (מתאים בהשגח"פ לפרשת שבוע, פרשת שירה) – אז קודם כל רואים שהוא בדבקות, ולא שחולה ח"ו אלא במצב של התפשטות הגשמיות. במאמר "באתי לגני" הרבי הקודם עצמו מדבר על מצב של צדיקים הכי גדולים שמגיעים להתפשטות הגשמיות, כאילו לא בעוה"ז. אז הרבי הרגיע את האחות ואת הסובבים שאין מה לדאוג, ואכן כעבור זמן הרבי הריי"צ חזר לעצמו, אך הרבי הבין שיש דברים בגו ובדק בטלפונים וטלגרמות מה אירע באותו זמן, ונודע לו שבדיוק באותו זמן היתה קבוצה של חסידי חב"ד שהיו בדרך לעבור את הגבול בצורה לא חוקית מרוסיה לפולניה, ואם היו תופסים אותם אוי ואבוי מה היה קורה להם, ובאותו זמן שהם היו בסכנת נפשות לעבור את הגבול, זה היה בדיוק הרגעים שהרבי היה בדבקות לעורר ר"ר בשמים שיצליחו את דרכם ויעברו את הגבול בשלום, וכך היה. הרבי אמר לחסידים בפריז, שתבינו שאחרי כזה סיפור אינכם זקוקים שאני אבקש לפני הרבי שיעורר עליכם רחמים – הרבי חושב על כל חסיד, רואה אותו, יודע מה קורה איתו, וגם מוסר את נפשו ומתפלל כל הזמן לטובת כל אחד ואחד מהחסידים. זה סיפור מאד חשוב, שנדע כמה הרבי חושב על כל אחד ואחד וכל הזמן מעורר רחמים על כל אחד ואחד. רק שנוכל להרויח נקודה מסיפור זה, שכנראה שיש קשר בין חזרה על "אז ישיר" לפעולה של התעוררות רחמים רבים – כנראה גם לנו טוב לדעת, שאם אומרים "אז ישיר" בכוונה וחושבים על יהודי שצריך ישועה, ואולי בכך אפשר לעורר רחמים על אותו יהודי, גם כל יהודי בפרט וגם כולנו ביחד, שבזכות "אז ישיר", ובזכות הבנות והנשים שמרים הוציאה אותן בתופים ובמחולות לומר "אז ישיר".

אז למדנו שני דברים: קדושה מושכת קדושה – אם מעוררים ומגלים בנו הקדושה זה מושך כל מה שקדוש מסביב, ובפרט קדושת הבעש"ט, והדבר השני ש"אז ישיר" מעורר רחמים.