1

ז' סיון ע"ז – כפ"ח

הנחת תפילין אביחי שי' מרנץ

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

פתיחת השמים באמונה

נפתח עם פסוק מההפטרה של אתמול ששמענו כעת מאביחי במאמר של הרבי הרש"ב שחזר ("איתא במדרש תילים"). אתמול, בחג מתן תורה, קראנו "מעשה מרכבה". בכלל, בחז"ל – כמו שאמרנו בתיקון, בסוף מסכת מגילה – יש מחלוקת אם מותר לקרוא מעשה מרכבה בצבור. אנחנו פוסקים שמותר לקרוא[ב], וקוראים זאת דווקא בשבועות. "מעשה מרכבה" הוא "רזין דרזין דאורייתא"[ג] (רזין בגימטריא מרכבה).

יחזקאל הנביא פותח את חזון מעשה מרכבה במלים "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים". יש במלים אלה רמז מאד יפה שמובא בחסידות: ראשי התיבות של חמש המלים האלה, בהן נפתח מעשה מרכבה, "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים", הן צירוף אותיות אמונה[ד]. אם כן, מכאן הרמז מהו השער לשמים, "נפתחו השמים" – כמו שאביחי אמר במאמר – "אספקלריא המאירה" (כך כותב הרבי הרש"ב במאמר: "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים בחי' אספקלריא המאירה"), לראות את עם ישראל מתוך התורה, מתוך תורת משה. אתמול והיום שייכים למשה רבינו, "משה התנבא ב'זה הדבר'", באספקלריא המאירה, וכולנו זוכים למעין אספקלריא המאירה בחג השבועות. על כך כתוב הפסוק "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים", כמו שכתוב במאמר, והשער לכך הוא אמונה.

הילולת הבעל שם טוב בשני ימי שבועות

הדבר מתאים מאד לבעל ההילולא של חג השבועות, מורנו הבעל שם טוב זיעועכי"א. ידוע שיש מחלוקת מתי ההילולא רבה של מורנו הבעל שם טוב. בחב"ד המסורת שהוא ו' סיון. יש ווארט שמובא ב"היום יום" מאדמו"ר הזקן, ש"ביום רביעי נטלו המאורות" (נטלו ב-ט במקום נתלו ב-ת) – באותה שנה ו' סיון היה ביום רביעי, כמו הקביעות של השנה הזאת – אבל בעולם, אצל שאר החסידים חוץ מחב"ד, מקובל יותר שההילולא היום, ז' סיון[ה]. יש שאלה מתי עשו את הטהרה והקבורה, לפי ההלכה.

בכל אופן, כנראה ש"אלו ואלו דברי אלהים חיים" – הבעל שם טוב הוא למעלה מהזמן והמקום (כידוע המעשה שספר עליו נכדו ר' ברוך שהבעל שם טוב היה יכול להיות בשני מקומות באותו זמן, וכן לגבי ממד הזמן). הוא בסוד "מקום הארון אינו מן המדה" – השנה היא ארון (נורא, סוד יחוד יראה-נורא) שנים להסתלקות הבעש"ט. גם לגבי עצם מתן תורה, הרבי אומר שיש מעלה באסרו-חג של שבועות יותר מכל אסרו חג של שאר החגים, כי היום הוא מתן תורה לדעת רבי יוסי, שמשה רבינו הוסיף יום אחד מדעתו. מה שלא ברור, בחינת רדל"א (אמונה פשוטה, מדת הבעש"ט), מתי הבעל שם טוב הסתלק, סימן שיש בחינה גם של אתמול וגם של היום.

עם כל ההשגות – עבודת ה' באמונה

הבעל שם טוב אמר, אחד הדברים החשובים ביותר שצריכים ללמוד ממנו, שעם כל ההשגות הנעלות ביותר אליהם הוא זכה הוא עובד את ה' יתברך רק באמונה פשוטה. פעם אחת הוא הושיב את נכדו בעל הדגל מחנה אפרים על ברכיו ואמר לו 'תאמין לי שיש אחד בעולם ששומע תורה לא מפי מלאך ולא מפי שרף אלא מפי קוב"ה ושכינתיה', והוא התכוון לסבא, לעצמו – 'ובכל רגע ורגע יש לו פחד שמא יפול לפומא דתהומא רבה'. איך הוא יפול לשם, ח"ו? אם יהיה לו שמץ מינהו של איזו החזקת טובה לעצמו, איזו טפת גאוה על כך שהוא שומע תורה מפי קוב"ה ושכינתיה, מיד הוא יפול. כתוב "אשרי אדם מפחד תמיד", ר"ת אמת – על מי שהוא עובד את השי"ת במדת האמת נאמר "אשרי אדם מפחד תמיד". כך הוא אמר על עצמו, שהוא שומע תורה מפי קוב"ה ושכינתיה.

איך הוא זכה לכך? עם כל ההשגות שלו – ההשגות עליהן אמר לו משיח שיבוא כאשר "יפוצו מעינותיך חוצה, מה שלמדתי אותך ומה שהשגת" – הוא לא עבד את ה' עם השגות אלא עם אמונה פשוטה. כך הוא אמר: "נאך אלע מיינע השגות, נעם איך זיך צו אמונה פשוטה, איך בין א נאר און גלייב, איי, עס שטייט 'פתי יאמין לכל דבר [וערום יבין לאשורו]'", שלכאורה לא טוב להיות פתי, "שטייט דאך 'שומר פתאים הוי''". אחרי כל ההשגות שלי, איך אני עובד את הקב"ה? רק באמונה, כמו יהודי פשוט (שבאמונה הפשוטה שלו קשור לפשיטות העצמות, כמו שאמר הבעש"ט).

פתי דקדושה

כך מסור הווארט בשמו, שהגם שכתוב "פתי יאמין לכל דבר [וערום יבין לאשורו]", שפתי הוא חסרון (וערום הוא מעלה), אף על פי כן "שומר פתאים הוי'". "שומר פתאים הוי'" הוא פסוק מהפרק החדש של הרבי. נמצא שמורנו הבעל שם טוב הוא ה'פתי' של הקדושה – פתי נוטריקון "אשרי אדם מפחד תמיד"[ו] (מכח הפחד, "פחד יצחק", ה' שומר על הפתי שיאמין אך ורק באמת לאמתו).

מה שיפה שבתניא בפרק ח"י – ויש לצמח צדק אריכות שמתלבט בענין – מביא שכל יהודי לגבי הקב"ה הוא פתי, ומביא את הפסוק "פתי יאמין לכל דבר". הצמח צדק שואל[ז] איך הוא מביא כזה פסוק, שהפשט שלו הוא לגריעותא. הוא מתרץ באריכות, וזה ממש הווארט של הבעל שם טוב. כשהרבי הקודם סדר את החת"ת הוא תקן שמביאים את הבעל שם טוב בפירוש בתניא בחת"ת של היום, תחלת שער היחוד והאמונה, דווקא ב-ז' סיון. הייתי חושב שיביא ב-ו', אבל הבעל שם טוב מופיע דווקא היום (בענין "לעולם הוי' דברך נצב בשמים").

בכל אופן, הווארט הוא שהבעל שם טוב אמר שעם כל ההשגות שלי – ובע"ה יהיו לך (אביחי) הרבה השגות, יש לך כבר – את הכל אני שם בצד ועובד את הקב"ה באמונה פשוטה. אמונה פשוטה היא "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים", בזכות אמונה פשוטה זוכים לאספקלריא המאירה, זוכים שהקב"ה יסתכל עלינו דרך התורה, שהיא הזכוכית המגדלת. הגדולה שלנו היא שאנחנו מאמינים. אתה מבין את כל האידיש? מאד נהנינו לשמוע זאת כך, בשפת האידיש. אידיש היא שפה של יהודים פשוטים, של אמונה פשוטה. שוב, אחרי כל ההשגות הגדולה היא שאנחנו מאמינים, "נפתחו השמים ואראה מראות אלהים".

מה ראוי לספר על הבעל שם טוב

לכבוד הבעל שם טוב עוד דבר קצר: ידוע שפעם אחרי הסתלקות הבעל שם טוב ישבו התלמידים וספרו מופתים שלו. היה שם גם הבן שלו, רבי הירשעלע, רבי צבי, ותוך כדי הפארבריינגן, כדרך חסידים, הוא שם את הראש על השלחן ונרדם. כולם מספרים סיפורים על אבא שלו והוא נרדם, וכשהוא נרדם הוא רואה בחלום שאבא שלו בא וטוען בטרוניא – מה מספרים עלי מעשיות?! זה לא מועיל להם ולא מועיל לי! אלא מה לספר? יש כמה גרסאות:

גרסה אחת – אלא מה? שיספרו על יראת השמים שלי. לאדמו"ר האמצעי יש מאמר שהוא משבח את הבעל שם טוב ביראת שמים שלו. חושבים שהבעל שם טוב הוא בעיקר אהבה, אהבת ה' ואהבת ישראל, אבל הוא אומר שהמדה שהצטיין בה יותר מהכל – שלא היה כמוהו, כמו שאומר רבי מענדלע ויטבסקער שלא קם מעולם כמוהו ולא יקום – היא היראה. ידוע שאם היתה כוס מים בקצה השני של החדר הם היו רועדים מהיראה שלו שהיתה בבחינת "עבדו את ה' ביראה גילו ברעדה". פעם בהיותו בדרך ראה אריה הולך לקראתו, נבהל לרגע, ותיכף נתיישב וחשב מהו אריה? אותיות יראה, נתלבש יראה עילאה ולא שת לבו אל האריה, וכעבור זמן מה ראה שהאריה שוכב בצד הדרך שסוע לשנים. ובזה פירש את הכתוב במלאכי "[בריתי היתה אתו החיים והשלום] ואתנם לו מורא וייראני [ומפני שמי נחת[ח] הוא]" – כשהקב"ה נותן לאדם יראה מדברים גשמיים עליו להרים את היראה ליראה את השי"ת בלבד, "וייראני". זו גרסה אחת, שהוא אמר – מה אתם מספרים עלי סיפורים? תספרו על יראת השמים שלי, זה יעשה טוב לכם ויעשה טוב לי.

יש עוד גרסה שאמר: מה אתם מספרים מופתים? תספרו על מסירות הנפש שלי, שעל כל 'קליניקייט', על כל דבר קטן באידישקייט או בשביל לעזור ליהודי, הייתי שובר את עצמי 'פיצלאך פיצלאך', הייתי זורק את עצמי מהר גבוה ונשבר לרסיסים קטנים בשביל כל קלינקייט, בשביל כל דבר קטן. תספרו על זה, זו היתה עיקר העבדות שלי בעלמא דין, ויועיל לכם ויועיל גם לי.

הבעל שם טוב מחלק את עצמו לתוך כל יהודי

צריך לקחת מהבעל שם טוב את האמונה ואת היראה שלו ואת מסירות הנפש שלו, איך שהיה זורק את עצמו ונשבר לרסיסים עבור כל קלה כחמורה. דווקא הוא אמר שמי שאוחז בחלק מן העצם אוחז בכולו – כל מצוה היא עצם, כל יהודי הוא עצם, וכל חלק, כל דבר קטן, הוא כולו. גם אצלו, הוא אמר ששובר עצמו לרסיסים. הנעם אלימלך פעם חלם עליו, ראה את הבעל שם טוב עומד על הר גבוה ופתאום זורק עצמו ונשבר לרסיסים קטנים, אבל כל רסיס הוא בדמות כולו – כמו שאומרים היום על אבן הר סיני, שבכל רסיס יש את דמות כל האבן. הבעל שם טוב התחלק לששים ריבוא בעל שם טובים קטנים, כדי שרסיס אחד ממנו יכנס ללב של כל יהודי. לשם כך הוא שבר את עצמו לרסיסים.

ידוע שיום ההולדת של הבעל שם טוב, ח"י אלול, הוא היום הראשון של התהוות עולם התהו (שבוע לפני בריאת עולם התיקון, בכ"ה אלול), שבו מלך ומת המלך הראשון של ז מלכין קדמאין, בלע[ט] בן בעור[י], המכוון כנגד ספירת הדעת דתהו. על ידי העבדות הקדושה של מורנו הבעל שם טוב, לשבור את עצמו לרסיסים קטנים, הוא תקן את שרש עולם התהו, הדעת דתהו, שנשבר אף הוא לרסיסים. בתהו הרסיסים לא שמרו על צביונם משא"כ אצל הבעל שם טוב כל רסיס ורסיס שמר על צביונו בדרך הפלא ופלא "מפלאות תמים [= פתי] דעים" (על מנת שכל יהודי ויהודי באשר הוא שם יוכל לקיים "דע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה", סוד "האלף [1000 = ישראל בעל שם טוב] לך שלמה"), וד"ל.

כאשר הבעל שם טוב זרק את עצמו מהר גבוה הוא כוון לזבוח את עצמו "בלתי להוי' לבדו". הרי בגלגול קודם הוא היה יהודי, צדיק נסתר, בצפת שסרב לגלות לאליהו הנביא איזו מצוה הוא קיים ביום הבר-מצוה שלו, היות שהוא עשה זאת אך ורק לכבודו יתברך. זה הדבר שהכי הרעיש עליונים ותחתונים, וזה החידוש של מורנו הבעל שם טוב (שזכה שאליהו הנביא יעמוד לפניו תמיד כעבדא קמי מריה), הכוונה הטהורה של "בלתי להוי' לבדו" (וכך אפשר לעבוד את השי"ת, עבודה לשמה, בכל דבר ודבר – "בכל דרכיך דעהו"). כוונה זו היא משרש הצניעותא של רדל"א, אמונה פשוטה, ששם טמון "חביון [צניעות] עז [יראה-עילאה] העצמות [מס"נ בפועל ממש, כאשר כל חלק של העצם, הנשבר לרסיסים קטנים, כולל ומשקף את כל העצם כולו]".

מכאן נבין פשר דברי קדשו של מורנו הבעל שם טוב שאמר לתלמידיו לפני הסתלקותו שאינו עתיד לעמוד לדין על פעלו בעלמא דין לא לפני בית דין של מעלה ולא לפני שום 'בא כח' של השי"ת כביכול (גם לא כאשר "אלהים נצב בעדת אל", בחינת "'והוי'' – הוא ובית דינו") אלא אך ורק לפני עצמותו ומהותו יתברך – הוא קיים בחייו "בלתי להוי' לבדו" והרי "הוי' צלך" והוא יתברך יקיים עבורו "בלתי להוי' לבדו" גם לאחר מותו. בימיו האחרונים בעלמא דין, כאשר חלה, גדולי תלמידיו רצו לקרוא לרופא כו', אך הוא סרב באמרו להם בתמיה גדולה מה דעתכם שאני שייך לרופא?! והיינו מאותה סבה – לבעל שם טוב אין שום עסק כלל רק מול עצמותו יתברך, "בלתי להוי' לבדו".

לחיים לחיים, שנזכה כולנו לאמונה של הבעל שם טוב וליראה של הבעל שם טוב ולמסירות הנפש של הבעל שם טוב, ולדעת שכל מי שאוחז בחלק מהעצם של הבעל שם טוב אוחז בכל העצם. לחיים לחיים.