שליחות לדעת משה

בע"ה

ט"ו סיון תשפ"ג – כפ"ח (הקלטה)

25 שנה לאולפנת לבונה

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

לרגל חגיגת 25 שנה לקיומה של האולפנא החסידית במעלה-לבונה מסר הרב שיעור קצר על סוד השליחות מתוך המבט של משה רבינו – שליחות שתתקן את חטא המרגלים – וסיים בברכות מאליפות וטעונות-שליחות לצוות, לתלמידות ולבוגרות.

שלום לכל הבוגרות ולכל הצוות של אולפנת לבונה. חוגגים השנה עשרים וחמש שנים ליסוד האולפנא. קודם כל נברך שכל הבוגרות וכל התלמידות תזכינה להקים בית נאמן בישראל ולהיות שליחות של עם ישראל להפיץ את אור התורה והחסידות בעולם. זהו מוסד חסידי, וחסד היינו התורה המיוחדת של האשה, "תורת חסד על לשונה"[ב]. שיהיה הרבה חסד, גם כפשוטו, וגם הרבה "תורת חסד" – "תורה לשמה" ובעיקר "תורה ללמדה" לאחרים[ג] – שיפיצו את המעינות עד ביאת גואל צדק במהרה בימינו.

שליחות – המקום לטעות ומפתח ההצלחה

אנחנו עכשיו בפרשת שלח לך – "שלח לך אנשים ויתֻרו את ארץ כנען אשר אני נֹתן לבני ישראל"[ד]. רש"י כותב (לפי דברי חז"ל[ה]) ש"שלח לך" פירושו "לדעתך, אני איני מצוה לך, אם תרצה שלח". ברור מכאן, כפי שגם רש"י כותב בפירוש בהמשך דבריו, שה' נתן פתח לטעות – כתוב "הבא ליטמא פותחין לו"[ו] וה' נתן פתחים למרגלים לחטוא. בגלל חטא המרגלים עם ישראל, אותו דור, דור דעה, הדור שיצאו ממצרים וקבלו את התורה, לא זכו לתכל'ס, שהיא הכניסה לארץ נושבת, לארץ ישראל, הקמת מלכות ישראל ובנין בית המקדש, שהם בעצם כבר להגיע לגאולה. בגלל החטא בני ישראל הפסידו, פספסו, את כל זה. מה פירוש "'שלח לך' לדעתך"? למה ה' נתן את הפתח הזה לחטוא?

קודם כל, הנושא הזה שייך לכולנו כי אנחנו, כמו שאמרנו הרגע, שלוחים של הקב"ה להפיץ אור בעולם. כתוב[ז] שכל יהודי בעצם צריך להיות מרגל. מהו מרגל? מי שתר את הארץ, את המציאות, והיהודי מרגל בשביל לחפש את הניצוצות הקדושים שיש בתוך המציאות, כלואים ושבויים בתוכה, כדי לגאול אותם, לפדות אותם. אם כן, כולנו בתפקיד של מרגלים – כל אחד מאתנו הוא מרגל של קודש.

מצד אחד, ה' נותן מקום לטעות בשליחות הזאת. אבל מצד שני, יש כאן ודאי איזה מסר, איזה סוד, שאם משה רבינו יצליח לשלוח לדעתו, כדבעי, הוא ישמור את המרגלים שלא יחטאו, שלא יוציאו דבה רעה נגד ארץ ישראל. הסוד הזה הוא "'לך' – לדעתך". מהי "דעתך"? הדעת של משה[ח]. השליחות תצליח אם אתה, משה רבינו, תצליח להחדיר, להאיר, להפנים בתוך המרגלים את הדעת שלך, שהיא "דעת עליון". המרגלים "כֻלם אנשים", כולם "ראשי בני ישראל המה", כולם נשיאים, "כל נשיא בהם", נשיאי בני ישראל[ט] – בכל אופן, הם לא אתה. בפרשה הקודמת משה רבינו מינה זקנים וה' האציל מרוחו של משה עליהם[י]. כך גם כאן, בהמשך לאותו סיפור, ה' אומר שרק אם אתה תצליח שהשליחות תהיה "'לך' לדעתך", אם תצליח להמשיך את הדעת שלך בתוך המרגלים, העסק הזה יצליח.

שליחות מתוך העינים של משה

מה כל זה אומר לנו? שהשליחות שלנו – השליחות של כל אחד וכל אחת מאתנו, להביא אור לעם ישראל – צריכה להיות מתוך התקשרות למנהיג, למנהיג של הדור, שהוא ה"אתפשטותא דמשה בכל דרא ודרא"[יא]. בכל דור ודור יש משה רבינו וצריך להיות קשור לדעתו.

מה היא דעתו של משה? "דעת עליון"[יב]. בסוף הפרשה הקודמת היה כתוב על משה רבינו "תמֻנת הוי' יביט"[יג]. מה פירוש "תמֻנת הוי' יביט"? לא שהוא רואה את התמונה של ה', הרי "לא ראיתם כל תמונה"[יד]. כתוב בחסידות[טו], בשם אדמו"ר הזקן, ש"תמֻנת הוי' יביט" פירושו שמשה רבינו מביט על המציאות מתוך העינים של ה', הוא רואה את תמונת-העולם של ה', "תמֻנת הוי'". העינים של ה' נמצאות קודם כל בארץ ישראל, "תמיד עיני הוי' אלהיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה"[טז]. עם העינים האלה, העינים של ה', זוכה גם משה רבינו לראות את המציאות – הוא רואה את המציאות כמו שה' רואה אותה, שזו ראיה שיש בה אך ורק טוב. אצל ה' הכל טוב. אצלנו לא תמיד רואים את הטוב העצמי והפנימי של "וירא אלהים את האור כי טוב"[יז] – לפעמים "האור כי טוב" גנוז[יח], מוסתר. אבל ה' אומר למשה רבינו שהשלוחים שלך צריכים להיות חדורים בדעת שלך, "לדעתך".

הביטוי הוא התקשרות אמתית, עצמית, של השליח למשלח – "שלוחו של אדם כמותו"[יט] ואדמו"ר הזקן מוסיף[כ] שהוא כמותו "ממש". ה' אומר למשה: אם השליח יהיה ממש אתה, אם תצליח להחדיר בשליחים את הדעת שלך, את ההסתכלות שלך על המציאות – העסק הזה יצליח, גם בניגוד למה שה' רואה וחושש מהסכנה הגדולה של השליחות הזו.

תיקון חטא המרגלים – הצלחה בשליחות

משה רבינו הצליח? הוא רק הצליח בשנים מהמרגלים. קודם כל, הוא הצליח כשהוא קרא את שם הושע בן נון יהושע[כא]. זהו התלמיד המובהק שלו, שהוא קשור בעצם אליו – לכן אצל יהושע הוא הצליח. הוא הצליח גם אצל כלב, שהעמיד פנים כאילו שהוא עם שאר המרגלים, אבל בעצם הוא היה ביחד עם משה רבינו. כלב אומר[כב] בפירוש שכל מה שמשה רבינו אומר לנו – יצליח. אנחנו צריכים רק ללכת, אפילו 'על עוור', אחרי הדיבור, השליחות והכיוון-הניווט, של המנהיג. אבל עשרת המרגלים האחרים, ה"עדה"[כג], לא קבלו את הדעת של משה רבינו.

השליחות הזו נפלה כי ה' אמר למשה שזהו התנאי, "לדעתך". רק אם אתה תחדיר את דעתך בתוך כולם, שיהיו בהתקשרות עצמית אליך ויוכלו לראות את המציאות מלמעלה, כמו שה' רואה אותה – הוא רואה את ארץ ישראל ודרכה את כל העולם כולו[כד] – השליחות תצליח.

אם כן, הברכה שלנו היא שאנחנו, כולנו, נהיה קשורים באמת למשה רבינו ולדעת של משה רבינו. ככה נהיה, כל אחד ואחת, בבחינה של שליח עליו נאמר "שלוחו של אדם כמותו ממש". אז הכל יהיה טוב, אז יבוא משיח. צריך שיבוא משיח, ומשיח יבוא כאשר נתקן את כל מה שהיה בעבר, כולל אחד הסיפורים העצובים ביותר – חטא המרגלים. כשנתקן אותו יבוא מלך המשיח.

"כה תברכו" – ברכת לבונה זכה

נסיים בעוד ברכה ששייכת לכן במיוחד: שם האולפנא הוא לבונה, ועכשיו כה שנים ליסוד האולפנא.

לבונה היא סמל מובהק של האמהות הצדיקות[כה]. בתורה כתוב פעמיים "לבֹנה זכה"[כו]. פעמיים "לבֹנה זכה" שוה רחל[כז], רחל אמנו, שהיא מבחינה מסוימת הכללות של האמהות, מאמע רחל, אמנו רחל.

איפה כתוב "לבֹנה זכה"? פעם ראשונה בסממני הקטרת, ופעם שניה במערכות לחם הפנים ששמים על השלחן. ידוע[כח] שמזבח הקטרת והקטרת רומזים לטהרת המשפחה ושלחן הפנים רומז לכשרות המאכלים – שתי מצוות מובהקות שמסורות לנשות עם ישראל. בכל אחד מהם, במזבח הקטרת ובשלחן הפנים, יש "לבֹנה זכה", וביחד זהו סוד רחל. לכל אחת מהבוגרות יש הרבה אחריות, כי היא קבלה חינוך מיוחד, חינוך טוב, חסידי, ומהסוד של "לבֹנה זכה" נלמד שראוי שהבנות תדאגנה שיהיו כמה שיותר חוגים בעם ישראל של לימוד נשים ובנות על טהרת המשפחה ועל ההידור הנחוץ בכל מה שקשור לשולחן, "זה השֻלחן אשר לפני הוי'"[כט]. זהו הפשט בעבודת ה' של "לבֹנה זכה". הלבונה הזכה מעלה ריח טוב – ריח הוא חוש של משיח, "והריחו ביראת הוי'"[ל], "מורח ודאין"[לא].

עכשיו כה שנים לאולפנא, צריך שיתקיים "כה תברכו את בני ישראל אמור להם. יברכך הוי' וישמרך. יאר הוי' פניו אליך ויחנך. ישא הוי' פניו אליך וישם לך שלום"[לב]. יש כאן שלשה עמודים של עבודה בעם ישראל[לג] – "יברכך" שייך לקיום המצוות, "יאר הוי'" שייך ל"תורה אור"[לד] ו"ישא הוי' פניו אליך" היינו הסליחה, עמוד התשובה בעם ישראל.

בכל פסוק ברכה ב"ברכה המשולשת בתורה" יש שני חלקים, זוג, זוגיות בתוך הברכות. חז"ל מפרשים "'יברכך' בבנים 'וישמרך' בבנות"[לה]. ככה צריך להבין את כל שלש הברכות – שההתחלה היא בעיקר הבן והסוף הוא בעיקר הבת. הברכה השניה היא "יאר הוי' פניו ויחנך" – "יאר הוי' פניו אליך" שייך לאיש ו"ויחֻנך" ל"אשת חן תתמֹך כבוד"[לו]. בברכה השלישית "ישא הוי' פניו אליך", הסליחה מכח התשובה, שייכת בעיקר לבן, אבל "וישם לך שלום" הוא התפקיד והכח המיוחד של האשה. "כה תברכו" – שלכל הבוגרות יהיו כל הכוחות האלה: גם את הכח לשמור, שמירה שבאה על ידי אור מקיף[לז]; גם את החן היהודי המיוחד. רבי נחמן אומר[לח] שעיקר הגלות שלנו הוא ההעלם וההסתר של החן היהודי, והחזרת החן היהודי תלויה באשה; וגם את הכח של השלום – שלום בתוכנו, בתוך עם ישראל, ושלום בעולם – שהוא תפקיד, כח וסגולה של האשה.

שיהיו כל הדברים האלה, וגם הסוד של "לבנֹה זכה", עם הפירוש שהסברנו, וגם מעלה של "שלח לך", שה"שלח לך" יהיה "לדעתך", שנזכה לדעת עליון של משה רבינו – לראות את העולם, את הארץ, התפקיד שלנו, מתוך העינים של ה'. שוב שתהיה הרבה-הרבה ברכה, כל הברכות, ותבשרו בשורות טובות בכל הענינים!

'בקיצור' – תובנות ונקודות 'עבודה':

• כל יהודי צריך להיות מרגל התר אחרי ניצוצות קדושים.
• את השליחות צריך לעשות מתוך הפנמת דעת-משה – מבט על המציאות בעינים של "דעת עליון" בה רואים שהכל טוב.
• הצלחת השליחות בזכות דעת-משה היא הכח להביא את הגאולה.
• השליחות של בנות "לבֹנה זכה" היא הפצת ההידור בטהרת המשפחה ובכשרות המאכלים.
• חלקן השני של שלש הברכות בברכת כהנים שייך לנשים – כח השמירה, כח החן וכח השלום.