התוועדות הכנה לשבועות

ב סיון נ"ט – ציון דוד המלך

ר"ח סיון היום של "ויחן שם ישראל" – כאיש אחד בלב אחד". נלמד מ"ויחן" לשון יחיד. כינוי ישראל שם – "ישראל". סיימנו ספר תורה שנכתב לכבוד הבעל-שם-טוב. הבאנו ספר לדוד המלך, כמקובל אצל החסידים שהבעש"ט הוא הנפש של דוד המלך. כידוע שאמר הבעש"ט שבעל אוה"ח הוא רוח דוד והבעש"ט הוא נפש דוד. היות שבין נשמות כלליות של עם ישראל דוד הוא "נפש כללית" (משיח בן דוד – יחידה כללית – נעוץ סופן בתחילתן – כתר עם מלכות, משיח עם בעש"ט. אמצע – נשמה – משה רבינו). הבעש"ט נפש הנפש הכללית – דוד המלך. לכן מתאים להביא ספר זה, שהולך עכשיו למעזיבוז, לציון הבעש"ט, להביא קודם לציון דוד. הקב"ה בוחר בדוד – גם אנו צריכים לבחור בחירה בלב ב"דוד מלך ישראל חי וקים", אשר יבוא בזכות "יפוצו מעינותיך חוצה" של תורת הבעש"ט, כפי שאמר משיח לבעש"ט.

הכל תלוי ועומד על (סיום התורה) – "לעיני כל ישראל". החל מ"כאיש אחד בלב אחד" ביום הזה. הסתלקות הבעש"ט חג מתן תורה. החודש השלישי – "אוריין תליתאי בירחא תליתאי – קשור בעצם ענין החודש" – מתחיל עכשיו. 6 ימים אחרונים של הספירה מקבילים לפסוקי שמע ישראל. יום ה"מה" (אתם קרויים אדם) הוא כנגד המילה ישראל בפסוק "שמע ישראל הוי' אלהינו הוי' אחד". ידוע שחז"ל מפרשים יב שבטים אמרו: "שמע ישראל סבא, הוי' אלהינו הוי' אחד, אין בנו פסול וכולנו מאמינים בכל עיקרי אמונה. בדורנו, היות שמסור לנו כי עיקר ניצוץ משיח נדלק מחדש אצל הבעש"ט. שהאור וההתעוררות ("ולבי ער") מתחדשים אצל הבעש"ט – ישראל שהעיר את העם המעולף וגלה ש"אני ישנה ולבי ער". הוא שלימד ממד הכי פנימי של אמונה באחדות הוי' – לכן בהחלט אפשר לכוון "שמע ישראל בעש"ט (– שנקראת כך על שם כל עם ישראל, כשם המעיר את ישראל מעלפונו על ידי לחישת שם העצם שלו בלשון הקודש באוזנו) מחזירים לו ואומרים לו "שמע אתה, ישראל, בזכותך בדורותינו "הוי' אלהינו הוי' אחד". יום זה כנגד "ישראל". מיום זה מכוונים במיוחד את שם מ"ה.

ידוע שהבעש"ט למד עשר שנים תורה עם אחיה השילוני במערה (מגיל 26 עד גיל 36) – כל יום שלש שעות. סדר הלימוד היה חומש מ"בראשית" עד "לעיני כל ישראל" – שהם גם השורה (השלמה) האחרונה של הספר, כנהוג על פי הקבלה. כאשר למדו עשר שנים והגיעו "לעיני כל ישראל" אמר לו אחיה השילוני שהגיע העת מן השמים והצו ש"ישראל יתגלה לעיני כל ישראל", אז (ח"י אלול בגיל 36) ציווה עליו להתגלות, דבר שהיה נסיון גדול וקשה בשביל הבעש"ט (כמו כל צדיק נסתר). בכל אופן הוא עבר את מעבר היבוק הזה, בזכות סיום הספר תורה אפשר לפעול שגם הנסתר שבנסתר יתגלה "לעיני כל ישראל" ויביא את הגאולה האמיתית והשלמה לעיני כל ישראל ולעם ישראל כולו. גם סיום זה סימן שישראל סבא וישראל בעש"ט והתורה שלהם (יפוצו מעינותיך חוצה) יתגלו לעיני כל ישראל, ואז קאתי מר בחסד וברחמים – כאשר לומדים זהר ופנימיות התורה באופן דיתפרנסון מיניה, בטוב טעם ודעת, יוצאים מן הגלות ברחמים (מידתו של ישראל, כידוע בקבלה). לצאת מן הגלות ברחמים תלוי בהתעוררות נקודת ישראל שבנו, ומי ש"מן שמיא נחת" בשנת נח"ת ירד לארץ להעיר ולעורר עם ישראל מעלפונו.

סיום התורה – ישראל – סיום זה התכל'ס (השורה התחתונה), "הכל הולך אחר החיתום". ישראל זה תכלית התורה, הכל בשבילם (רש"י בראשית התורה – בראשית בשביל ישראל ובשביל התורה) תכלית התכלית הוא המילה האחרונה – ישראל. חודש זה חודש משולש. גם בשם ישראל (היות שהוא כנגד התפארת – ספירה משולשת בקו האמצעי המשולש) יש שלושה רמזים. מכל השלישיות שמתחברות ומתקשרות לחודש זה, השלישיה העיקרית זה "ישראל ואורייתא וקוב"ה" – קודם כל מתקשראן דא בדא, והתכלית לא רק נבדלים קשורים אלא "כולא חד" ממש. עיקר תורת הבעש"ט זה "ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד ממש". דבר זה רמוז במילה המסיימת "ישראל" ואף באות החותמת "ל" (לעיני כל ישראל, הכל זה ל אותיות).

ישראל ר"ת יש ששים ריבוא אותיות לתורה. לכן ראוי שמילה זו תחתום את התורה – היא מסכמת את מספר האותיות. הכל רמוז בשישים ריבוא שרשי נשמות ישראל – כל שורש נשמה קשור עם אות (אות חסרה – ספר פסול. נשמה חסרה – א"א לקבל את התורה על הר סיני). הבעש"ט אהב לומר רמז זה של המגלה עמוקות. זה רמז המקשר ישראל לתורה ושלמות התורה. עוד רמז – עפ"י פשט זה שם כולל של כל יהודי, וכל אחד מהאבות והאמהות נקרא ישראל (כמבואר במדרש) וכן כל יהודי, ביטוי הבעש"ט "לב ישראל חי" (אע"פ ש"אני ישנה בגלותא") – זה ר"ת של יצחק יעקב שרה (בשין שמאלית, כמו ישראל) רבקה רחל אברהם לאה (הכל בגימטריא בלי אותיות ישראל נשאר ז פעמים יג בריבוע). אם רמזים לעם ישראל ולתורת ישראל צריך להיות רמז וכינוי גם לקב"ה – אלקי ישראל (הוי' אלהי ישראל = תריג). רמז שישראל גם "שמא דקוב"ה" כביכול, זה ממש הפשט שלו: יעקב קבל שם זה כאשר נלחם עם שרו של עשו (הס"מ) וניצחו. משמעות השם – "כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל" – אתה שר של אלקים, וכ"ש אנשים. מי שר של אלהים? "ויקרא לו אל אלהי ישראל" ה' קרא ליעקב "א-ל". עומק הפשט של שרית – ישר אל – אתה יותר מאלקים-מלאכים. זה גם אלהים=הטבע, האלקות שבטבע. אתה בדרגת "מאן פני האדון הוי' דא רשב"י" – אתה יעקב קשור עם שם הוי' שהוא שר על שם אלקים – הנס ששר על הטבע. עוד רמז מאוד חשוב, נמצא בשירת האזינו: "אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" אותיות ישראל. ביניהם "אמונה ואין עול צדיק ו" – דוגמה מובהקת לסדרה. אמונה = 102. צדיק = 204 (2 כפול אמונה). ישר = 510 ( 5 כפול אמונה) – חלוקת ז"פ אמונה ל-ה ו-ב כידוע. כל ה-ג מצויים בתוך שם ישראל.

אז צריך לחפש כל השלושה באות האחרונה בתורה – ל. באותיות דר"ע נדרשת למד – לב מבין דעת. בתוך הביטוי הזה בינה (מבין) ודעת (דעת) – "אם אין דעת אין בינה אם אין בינה אין דעת" – דעת בינה = ישראל. מה זה לב? יש לב שהוא "בינה ליבא", אבל יש עוד לב – "לבי ראה הרבה חכמה". עיקר הלב בקבלה ל"ב נתיבות חכמה, עין השכל שבלב, פנימיות אבא פנימיות עתיק שמופיע בלב כל יהודי. לפי"ז לב-מבין-דעת זה חכמה-בינה-דעת. איך בתוך חב"ד גופא הקבלה לה', תורה ועם ישראל. הכי פשוט – בדיוק לפי הסדר. עין השכל שבלב – פנימיות אבא פנימיות עתיק המופיע ביחידה של היהודי, זה עצם האלקות בלב. בינה – להבין תורה, בינת אדם. דעת – רוח הקודש – זה עצם היהודי, עצם העם – "עדת בני ישראל". לב אלקות – "צור לבבי" זה הקב"ה. כמה פעמים שהלב שלי זה כינוי לה', הכי פנימי בלב זה הקב"ה ("בתוך הלב של כל אחד ואחד מישראל").

בזכות שנהיה "כאיש אחד בלב אחד" התלוי ב"ויחן" – מציאת החן בכל יהודי, ראיית נקודות טובות. יבחר ה' בדוד עבדו. כל הביטוי "ויחן שם ישראל נגד ההר" = ב"פ תורה (תושב"כ ותושב"ע, הכל תלוי ב"ויחן וכו'").