"ואבֹא היום אל העין"

בע"ה

שבת פרשת בחקתי, כ' אייר ע"ט – כפר חב"ד

כתר שם טוב אות לב-א

סיכום שיעורי הרב יצחק גינזבורג שליט"א[א]

קיצור מהלך השיעור

בשיעור על קטע קצר בכתר שם טוב – שמתפרסם כעת[] בשל הקשר לפרשת השבוע, בה נאמר "ואבֹא היום אל העין" – מתבאר סוד קפיצת הארץ. כהקדמה באה התבוננות במשמעות המשיחית של קפיצת הארץ ומתוכה ביאור לדברי הבעל שם טוב על השם הקדוש של קפיצת הארץ שרמוז בפסוק.

קפיצת הארץ לגאולה

כאשר אליעזר עבד אברהם, שהלך לחרן למצוא זיווג ליצחק, מספר למשפחת רבקה על שליחותו הוא אומר "ואבֹא היום אל העין"[ב]. מכך לומדים חז"ל[ג] שהיתה לו קפיצת הארץ – "היום יצאתי והיום באתי". לפעמים כתוב קפיצת הדרך[ד], שמובנה שהאדם קופץ למקום מסוים, אבל כאן הביטוי הוא קפיצת הארץ, בה הארץ קופצת ובאה אל האדם ב'דילוג קוונטי' – כפי שכתוב גם על יעקב אבינו, כאשר הגיע קרוב לחרן ונזכר שלא התפלל במקום בו התפללו אבותיו וכאשר פנה לחזור קפצה לו הארץ[ה].

מה ה"היום" הכי מפורסם אצלנו[ו]? כאשר רבי יהושע בן לוי שאל את המשיח מתי הוא יבוא ענה לו המשיח "היום!"[ז]. לאותו "היום" אפשר לקשר גם את ה"ואבֹא היום" של אליעזר עבד אברהם[ח], שכתוב[ט] שנשמת משיח בגלגוליה השונים עוברת דרכו. אליהו הנביא הסביר לרבי יהושע בן לוי שכוונת המשיח היתה "היום אם בקֹלו תשמעו"[י], אך המובן הפשוט של "היום" הוא עכשיו, ברגע זה (כמו 'היינט' באידיש), כהרף עין.

כך אפשר לדרוש את המשך הפסוק – "אל העין", לא במובן של מקור מים (מעין או באר) אלא הגילוי לעין, מ"עין השכל שבלב"[יא] ועד לגילוי המשיח לעינינו כהרף עין (ומכיון שפנימיות האות ע היא האות א[יב], רמוז כאן גם 'ואבֹא היום אל האין' האלקי, סוד "אַיִן מזל לישראל"[יג]). "אל העין", ב-ה הידיעה, רומז, מן הסתם, לעין הראשונה המוזכרת בתורה – "עין משפט"[יד] (הנזכרת במלחמת המלכים, הרומזת למלחמות משיח[טו]). חז"ל דרשו כי "עין משפט" היינו אברהם אבינו, "שהוא עינו של עולם"[טז]. באברהם נאמר "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך הוי' לעשות צדקה ומשפט"[יז] – "צדקה ומשפט" היינו "עין [טובה ו]משפט"[יח]. ועוד, "עין משפט" עולה 559 (חצי של 1118, פסוק היחוד) – אחד (סוד "אחד היה אברהם"[יט]) פעמים גדול (סוד "האדם הגדול בענקים"[כ])[כא]. קפיצת הארץ המשיחית שייכת במיוחד לאברהם, שחז"ל מציינים את זריזותו[כב] ועליו דרשו "אברהם התחיל להאיר"[כג] – אברהם פועל במהירות האור, "היום" ("ואבֹא היום" בכל יום ויום, "ואברהם זקן בא בימים"[כד]), כהרף עין[כה], להאיר את אור ה' בעולם, פעולת המשיח[כו]. אליעזר בשליחותו להביא אשה ליצחק בטל בתכלית לאברהם משלחו ("שלוחו של אדם [הגדול בענקים] כמותו [ממש[כז]]"[כח]) וזוכה בזכותו לקפיצת הארץ המשיחית[כט].

גם המלה "אֶל" שבפסוק (שמשמעותה הפשוטה היא כיוון) רומזת לשם הקדוש "אֵל", עליו נאמר "חסד אֵל כל היום"[ל] (מדת אברהם אבינו, משלחו של אליעזר, כנ"ל). אם כן, כל המילים מורות על ביאת משיח, גילוי משיחי שמתחולל "היום", כהרף עין, באופן של קפיצת הארץ ("ואבֹא היום").

שם קפיצת הארץ

הבעל שם טוב מלמד שמהפסוק שמתאר את קפיצת הארץ יוצא גם השם הקדוש שבאמצעותו אפשר לעשות קפיצת הארץ:

מהבעש"ט. דמפסוק ואבא היום אל העין יצא שם של קפיצת הארץ.

השם הקדוש שיוצא מראשי התיבות של הפסוק הוא והאה, אחד הצירופים של שם הטוב – אהוה. כידוע, שם אהוה הוא שם סודי, שלא נזכר בפירוש בתורה בשום מקום, אך הוא רמוז בכל פרשה[לא]. בפעם הראשונה – המלמדת על מהותו של השם – יוצא שם אהוה, כסדרו, מראשי התבות בפסוק הראשון בתורה, "את השמים ואת הארץ"[לב]. בצירוף כאן, והאה, "ואת הארץ" קודם ל"את השמים" – הארץ קפצה והגיעה לשמים... הצירוף המקביל בשם הוי' הוא והיה, ו-ה לפני י-ה. כתוב "אין והיה אלא לשון שמחה"[לג] וגם "אין והיה אלא מיד"[לד] – גם שמחה וגם מיד, 'משיח נאו', אותו ענין של "ואבא היום אל העין" ו"היום אם בקֹלו תשמעו".

שם הדעת

בהקבלה של השמות הקדושים לספירות שם אהוה הוא השם של ספירת הדעת[לה]. אנחנו יוצאים מל"ג בעומר, מי בחכמי הזהר מכוון כנגד ספירת הדעת? כאשר רשב"י מסדר את תלמידיו באידרא לפי הספירות[לו], איפה הוא עצמו נמצא? הייתי חושב שאולי הוא יהיה בכתר, מעל כולם, אבל הוא בספירת הדעת.

יש צדיקים שנקראים על שם אביהם, כמו משה רבינו ודוד המלך – שבסוד הנשמה והגוף של המשיח[לז] – שנקראים "בן עמרם"[לח] ו"בן ישי"[לט]. כך גם רבי שמעון מכונה "בר יוחאי"[מ] (וכידוע[מא] הרמז של יוחאי בסופי התיבות של "כי לא תשכח מפי זרעו [היינו רבי שמעון בנו]" [מב])  – בר יוחאי עולה כל הביטוי "ואבא היום אל העין" שעולה גם חצי דעת. כלומר, פעמיים בר יוחאי, כנגד תרין עטרין שבדעת, הן דעת שלמה. אכן, כתוב[מג] שרבי שמעון בר יוחאי ותלמידיו שייכים דווקא לצד החסדים של הדעת, כמאמרו "אנן בחביבותא תליא מילתא"[מד] (לעומת רבי עקיבא וחבריו, עשרת הרוגי מלכות, ששייכים לגבורות שבדעת) – לכן בר יוחאי עולה חצי דעת, כנגד עטרא דחסדים שבדעת בלבד.

אמרנו קודם שפנימיות ה"עין" היא "אין", ואין במילוי – אלף יוד נון – גם עולה אותו מספר (237, בר יוחאי, חצי דעת). כלומר, דעת כוללת שתי בחינות "אין", האין של היש הנברא (בסוד דעת תחתון) והאין של היש האמתי (בסוד דעת עליון).

נוסיף עוד כמה רמזי-דעת בביטוי "ואבא היום אל העין": ראשי התיבות עולים טוב, כנ"ל, ואילו סופי התיבות (א-ם-ל-ן) עולים 121, 11 (טב) ברבוע – שהוא טוב ברבוע פרטי (ט ברבוע, ו ברבוע, ב ברבוע). שאר האותיות – אמצעי התיבות – עולים ידיעה (גם קשור לדעת).