בע"ה

כינוס ילדים י תמוז

י תמוז סז – רמת אביב

סיכום שיעור הרב יצחק גינזבורג שליט"א[1]

צהרים טובים, ערב טוב לכולם. מחר בלילה זה כבר יב בתמוז, יום ההולדת של הרבי הקודם, הרבי הריי"צ, וגם חג הגאולה שלו (יב-יג תמוז). אז היום נספר כמה סיפורים על הרבי הריי"צ. קודם כל, בן כמה הוא יהיה מחר? הוא נולד בשנת תר"מ – אז מחר יהיה בן 127. זה מספר מאד חשוב של שנים – כשנות שרה אמנו, שהיא היהודי הראשון שכתוב בתורה בן כמה היה כשהוא נפטר. שרה נפטרה לפני אברהם, היא היתה צעירה ממנו בעשר שנים, אז הוא היה בן 137 כשהיא נפטרה, וחי אחריה עוד 38 שנים. כל זה היה לומר שמחר בלילה הרבי הקודם יהיה בדיוק כשרה אמנו, 127 שנים, וכתוב בחסידות שמספר זה מורה על שלמות החיים – 100 שנה זה הרצון של הנשמה, 20 שנה זה השכל של הנשמה, ו-7 שנים זה הרגש של הנשמה, ומי ששלם בכל כחות נפשו חי כך, ומחר הרבי הריי"צ יגיע לשנים של שלמות כל כחות נפשו. לכן זו שנה מיוחדת, שכדאי לספר סיפורים כנגד כל כחות הנפש של הצדיק, כפי שאנו נוהגים. קרוב ל-י שבט ספרנו עליו כמה סיפורים, והיום נספר עוד כמה סיפורים עליו:

הרבי הריי"צ היה מאד קשור, באופן מיוחד, לסבתא שלו – הרבנית רבקה, אשת הרבי מהר"ש. היא שמעה מהחותן שלה, הרבי הצ"צ, הרבה סיפורים, וכן היתה בעצמה צאצאית אדה"ז ואדהאמ"צ, והרבה מסיפורי הרש"ב והריי"צ נשמעו ממנה. כשהיא נפטרה הרבי הרש"ב, בנה, שהיה אז הרבי, לא היה בליובאוויטש. רק הרבי הקודם, שהיה עדיין אברך צעיר, היה שמה. זה משהו מאד כבד ועצוב שצדיק נפטר, וצריך לעשות לויה והכל, וכל האחריות על הענין הזה – לויה של אשה מאד חשובה – נפל על הרבי הריי"צ. החסידים אמרו שמכאן אפשר ללמוד מידה מיוחדת אצלו, שגם בזמן רציני כזה ראו אצלו את הסדר. הרבי הריי"צ היה אדם וצדיק מאד מסודר, ולימד אותנו איך להקפיד על סדר, והוא גם אמר שחסיד צריך להיות מסודר, ויש פתגם ב"היום יום" שקבל מאדה"ז, שאפשר לחשוב בגלל שהבעש"ט נסע ממקום למקום ועשה כל מיני דברים שלא היה לו סדר, אך באמת הבעש"ט היה מסודר והמגיד ממעזריטש היה מסודר וכו'. להיות מסודר זה אחד מיסודות החסידות, וזה דבר שילדים צריכים לדעת – ילד שלא למד בצעירותו לשמור על סדר, זה כמעט בלתי אפשרי שיתחיל להיות מסודר בגדלותו. אדה"ז מאד הקפיד על סדר, עד כדי כך שאם חסיד רצה לבוא אליו לא בזמן המסודר לו היה צריך לכתוב מיוחד לרבי ולנמק מדוע רוצה להחליף את הסדר, בסיבה טובה ומתקבלת על הדעת. אדה"ז מאד הקפיד שהחסידים יהיו מסודרים, וכמובן שהיה "נאה דורש ונאה מקיים" והיה מאד מסודר בעצמו. זה שאדה"ז היה מסודר זה לא כל כך חידוש, כי היה חב"ד – מוחין – אבל זה שהבעש"ט והמגיד, שהיו אורות מקיפים, היו מסודרים, זה חידוש גדול. אולי מי שהכי ירש זאת היה הרבי הריי"צ, ואת זה ראו בסדר הלויה – שקבע את סדר המלוים בדיוק. קבע שקודם כל, אחרי הסבתא ילכו כל אנ"ש – כל חסידי ליובאוויטש, שאין להם תפקיד מיוחד – אחר כך ילכו המשפיעים של הישיבה, אחר ה'מלמדים', מכאן והלאה נחלק את בחורי הישיבה לשלוש מחלקות, קודם הבחורים הכי גדולים שלומדים ב'זאל' ואינם מחולקים לשיעורים, אחריהם הבחורים שלומדים ב'שיעור' (בישיבה גדולה יש את אלו שלומדים בשיעורים ויש את המבוגרים יותר שרק יושבים ולומדים לבד או עם חברותא, ומדי פעם הר"י אומר שיעור כללי), ואחר כך אלו שלומדים ב'חדרים', ואחרי כל שש המדרגות הללו אלך אני, הנכד. מי שהולך בסוף נקרא "מאסף לכל המחנות" – דן.

מה לומדים מהסיפור הזה? הסדר בכלל שייך לספירת היסוד. כמה ספירות יש? בלב יש שבע ובשכל עוד שלוש – עשר ספירות. לכל ספירה יש ענינים מיוחדים, והענין של הסדר שייך לספירת היסוד, עליו כתוב "צדיק יסוד עולם". כשאומרים על מישהו שהוא אדם יסודי, הכוונה שהוא עושה כל דבר בדיוק איך שצריך להיות, לפי הסדר. מי ששייך לספירת היסוד מאד מקפיד ושומר על סדר. יש מאמר חז"ל לגבי היסוד – יסוד זה גם איך שאנשים נולדים. למשל, כשיש הרבה אחים, היסוד של ההורים הוא בעצם הכח שמוליד את הילדים. מי היה יותר גדול – עשו או יעקב? עשו היה יותר גדול, אבל באמת, בנשמות שלהם, יעקב היה יותר גדול. אם יעקב היה יותר גדול, למה עשו נולד ראשון? יש מאחז"ל שבאמת יעקב נכנס ראשון, ואחרי שיעקב נכנס לתוך הרחם של רבקה אמנו נכנס עשו, שבאמת היה יותר צעיר, אבל מי שנכנס ראשון הוא יוצא אחרון. מי שבשרש הוא ראשון, יוצא אחרון. היסוד זה משהו מאד מסודר, כמו פרוזדור שיש בו מקום רק לאחד, ולכן מי שנכנס אחרון צריך לצאת ראשון. גם בסיפור של הרבי הקודם הוא אמר שהוא האחרון – הוא המקום השביעי – ואפשר ללמוד מכאן שבאמת הוא הראשון. רבי זה ר"ת ראש-בני-ישראל – ראש זה ראשון, הוא הראשון, אבל אם הוא הראשון כשהוא הולך ללוות הוא יוצא אחרון. מי שהולך אחרון בספירת היסוד זה סימן שהוא היה ראשון – זה הראש שלו, המסודר מאד, שהנכנס ראשון הולך אחרון. היו שבע מדרגות – ואפשר לחשוב על משמעותן – והוא היה השביעי.

עוד סיפור: הרבי הקודם, לפני שהיה רבי, כשעדיין היה אברך צעיר, התפקיד שלו היה מנהל ישיבת תו"ת שאביו ייסד. בתור מנהל היה משגיח על כל הבחורים, והיה צריך לדאוג שכל בחור ינהג כמנהג החסידים – היה צריך לחנך אותם לנהוג בצורה חסידית. מסופר שבתור מחנך ומשפיע ומשגיח הוא מאד הקפיד על הידורים ומנהגים מיוחדים שיעשו הבחורים, במיוחד בפהרסיא, במיוחד דברים הקשורים לשבת ויו"ט. לדוגמה, כל פעם הרבי היה בוחר בחור מהטובים בישיבה לעשות איתו טיול. יש הרבה צדיקים שאוהבים לטייל – לצאת לשעה לרחוב – וגם הרבי הקודם מאד אהב לטייל, וכשעשה זאת לקח אחד הכי טובים בישיבה לטייל. גם בשבת הוא היה מטייל, ופעם אחת לקח איתו בשבת בחור מצוין באמת – למדן וחסיד – והוא ראה שלבחור הזה יש מטפחת שהוא תלה וקשר על צווארו. מותר לצאת כך לשבת לרשות הרבים? אולי כן, כי זה קשור על הצוואר כמלבוש, ועפ"י שו"ע יתכן שמותר. זה מותר, אבל קצת בדיעבד. זה דוגמה טובה שהרבי הקודם מאד הקפיד שיעשו כל דבר בצורה מהודרת, ובפרט בפהרסיא. הוא שאל את הבחור, תוך כדי שמטיילים, למה יש לו מטפחת על צווארו, והבחור אמר שקם עם הרבה נזלת וצריך את המטפחת בשביל לנגב את האף. אני צריך לצאת, והבן של הרבי רוצה לטייל, אז אני חייב את המטפחת כדי לנגב את האף מדי פעם. הרבי הקודם לקח את המעיל שלו של שבת, בגד יקר, ואמר לו שאפשר לקנח בו את האף. מה הוא לימד אותו? שיותר טוב ללכלך את המעיל היקר של שבת, ולא לעשות משהו שקצת-קצת נראה לא הכי מהודר בענין שמירת שבת כהלכתה. זו דוגמה אחת. דוגמה שניה, שפעם אחת ראה בתוך חול המועד פסח שאחד הבחורים הטובים בישיבה הלך עם נעליים מצוחצחות. הוא שאל אותו מה זה – מותר לצחצח נעלים בחג? מותר להשתמש במשחת נעלים? מה יכול להיות התירוץ שמשחת נעלים מותרת, אפילו אם יש בה מעט חמץ, שלא ראוי למאכל כלב, ובכל זאת רצה להדר בכך. יש עוד הרבה סיפורים איך הרבי הריי"צ הקפיד לעשות הכל הכי טוב ומהודר, בפרט בפהרסיא, אפילו על חשבון אי-נוחות. מענין שרוב הסיפורים שסיפרו בנוגע לכך זה קשור לשבת ויו"ט, סימן שדווקא אז צריך מאד להדר ולא לעשות אפילו דברים שמותרים בדיעבד – לעשות "לכתחילה אריבער". אומרים שהרבי הקודם היה מאד דומה בפנים לסבו, הרבי מהר"ש, שאמר את הפתגם "לכתחילה אריבער".

לפי חדש-חדשיים סיפרנו שלרבי מהר"ש היה אולר, סכין כיס, מאד מהודר – כך גם לרבי הריי"צ. הוא היה במוסקבה בשביל לבטל גזירות מישראל, ושם היתה חנות כלבו הכי גדולה ברוסיה, והכלבו הזה התפאר שכל חפץ שבעולם אפשר למצוא בו. פעם אחת הרבי הריי"צ לקח בחור לראות את מוסקבה והציע להכנס לשם, למקום שמתפארים שיש הכל, והוציא את האולר המהודר מכיסו ואמר שרוצה לקנות עוד אחד זהה לכך – ולא מצאו שם אחד כזה. זה עוד ווארט מאד נחמד, שהיה מתמצא בעולם הזה כמו סבו, הרבי מהר"ש, ושניהם אהבו אולרים, בין היתר.

יש עוד סיפורים שנספר לגדולים, אבל בנתיים נלמד ממנו גם את הענין של סדר, וגם את הענין של הידור במצוות, וגם את הענין שמאד מתמצא בעניני העוה"ז (וצריך הרבה להתבונן בזה). יש עוד סיפור מפורסם, שהרבי הריי"צ אמר שכל שלמות שיש בעולם – גם בעניני עוה"ז – נמצאת אצלו, ומכך שאין לו רשיון נהיגה סימן שבשביל להיות שלם בכל עניני עוה"ז לא צריך לדעת לנהוג.

כעת הוא הולך להיות בן 127, ובזכותו תבוא הגאולה.