דמותו של איתי הגיתי

א. דמותו של אתי הגיתי

הקשר בין ישי לאתי

אף על פי שעמדתי קרוב לא שמעתי את השם אִתַּי[1], אלא ישי – כנראה שיש קשר. שאלו איך זכה אתי להיות מפקד של שליש מצבא דוד[2]. דוד הוא מיהודה, וכתוב באיזביצ'א שאצל יהודה תמיד בכל כלל יש יוצא מהכלל. לכן אף על פי שיש כלל שהלוחמים מיוחסים[3], בהתאם לדוד צריך להיות יוצא מהכלל, והוא אתי.

בכל אופן, למה דוד בחר בו להיות היוצא מן הכלל (שקובע ומחליט את הכלל)? צריך לומר, בדרך אפשר – השערה על פי קבלה – שאולי דוד הרגיש שיש לו איזה ניצוץ. לא סתם ישי ואתי נשמע דומה, אולי יש איזה ניצוץ של ישי אביו בתוך הגוי הזה, גר הצדק הזה, אתי. אם ישי אכן נמצא בתוך אתי, אז ראוי וודאי שחבה יתרה נודעת לו מאת דוד המלך, לכן הוא ממנה אותו, ולכן גם מובנת מסירות הנפש והנאמנות של אתי לדוד. מאיפה קבל את זה? זה גם אומר שיש פה משהו נשמתי, זה נישט פשוט [לא פשוט] הסיפור הזה. פשיטא שמשהו התעבר בתוך אתי, וגם נתן לו את המסירות והנאמנות, וגם נתן לדוד את הנחישות למנות אותו, לעשות אותו יוצא מן הכלל לגמרי. קרוב לומר שיש לו איזה ניצוץ של ישי אבי דוד. "ויצא חטר מגזע ישי". ישי ר"ת "יחד שבטי ישראל" ובתוך ה"יחד" נכנסים גם הגרים. זו הברקה בדרך אפשר.

אתי ממשיך לדוד את הכתר דתהו

אולי נחזק את זה עוד קצת: מה אתי עשה בשביל דוד, חוץ מזה שהתמסר? הוא טהר לו את העטרה של מלכם[4]. אתי המשיך את העטרה מעמון לדוד המלך, המשיך לו את הכתר. מצד עצמו, גם בלי השאלה מי הרג את ישי[5], ברור שהכתר הוא גם ירושת אב. ברור שאם הוא נותן לדוד את הכתר שלו, וגם מברר אותו מבין הקליפות – מבטל עבודה זרה, בירור עצום, לא סתם מתוך הקליפות אלא מתוך ע"ז שהיא מג' קליפות הטמאות לגמרי – צריך להיות פה כתר מתהו. אמרנו קודם את הרמז הכי פשוט, שאתי בגימטריא תהו, ותהו זה כתר.

אבי הרך הנימול סיים את דבריו עם "משיח נאו", "הכל הולך אחר החיתום", ו-משיח נאו בגימטריא אתי עם האותיות והכולל. משיח נאו צרוף אותיות חשמונאי, אז ברור שאתי שלנו – זה הקטן גדול יהיה – יהיה חשמונאי. בכלל, אתי הוא שם מחתרתי למופת, אין שם יותר טוב. הוא יהיה לוחם, יהיה משיח נאו, יהיה חשמונאי. יש גם רמז מאד יפה לתאריך. היום כ' שבט. כמו בהרבה ספרים, כותבים מלא – כף שבט = אתי. תוספת לרוח הקדש, שבכף שבט צריכים לתת את השם אתי. למה זה מלא? כי מהילד הזה יהיה "מלא כף נחת", ממנו ומכולם כן ירבו. "כף אחת עשרה זהב מלאה קטרת".

אם כן, אתי הוא אורות דתהו – כל היוצאים מהכלל הם אורות דתהו. צריך להמשיך אותו בכלים דתיקון. אז כנראה שהאבא, יחסית למה שיהיה אתי, הוא כלים דתיקון. הכל לפי ערכין. זו הברכה הראשונה, שיהיה פה "אורות דתהו אבל בכלים דתיקון". זה החינוך, החינוך הוא בשביל להמציא את הכלים דתיקון, אבל עיקר משיח הוא האורות דתהו, היוצאים מהכלל. דוד בעצמו הוא יוצא מהכלל. לא רק שהוא משבט יהודה, שכתוב באיז'ביץ שזה תמיד פרטים, עבודה של יוצאים מהכלל. הוא יוצא מהכלל, קופה של שרצים מונחת מאחוריו – יוצא מרות (שהזכירו שיש קשר בין אתי לרות) – עד כדי כך שהיו גדולי ישראל שרצו לפסול את דוד, שהוא לא מיוחס. היתה שאלה על יחוסו של אתי, אבל הראשון ששואלים על היחוס שלו הוא דוד. ודאי שיש לו חוש באדם עם שאלה על היחוס שלו, כי זה מה שרודף אותו כל החיים, ובזכות זה הוא "דוד מלך ישראל חי וקים" וה' בונה לו בית נאמן לדורי דורות, בזכות קופת השרצים שמונחת מאחוריו. אז ברור שדוד אוהב את הגר, כמו שהקב"ה אוהב את הגר, כמו שכתוב בחסידות שהמשיח יכול לבוא רק אם יתגיירו כל גרי הצדק, כל הניצוצות. זה לעיכובא – מעכב את הגאולה, עד שכל הגרים יתגיירו. כל זה קשור לדמות שלנו של אתי.

כתוב "אתי הגתי". דוד הסתובב הרבה כאשר ברח מגת. כנראה שגם השאיר הרבה רושם, יש הרבה רשימו של דוד המלך בזמן הקשה שלו, בזמן הרדיפות שלו. הכח הזה של דוד נמצא בגת, וכנראה שזה גם נכנס והתעבר בתוך הגיתי הזה, אתי, שהוציא את כל הניצוצות. כל הכשרת הקרקע שדוד הכין בהיותו שם – אתי הצליח להוציא משם הכל.

רמזים לקשר בין אתי לדוד

נעשה כמה רמזים יפים מה בין אתי לדוד: כשמחברים אותם יחד מקבלים "משיח נגיד", כוונה של האריז"ל, שם תכה, השם בו משה הכה את המצרי, השם שמכוונים בראשי תבות "כל הנשמה תהלל" ובסופי תבות "לך נאה להודות". האריז"ל אומר לכוון ששם זה עולה משיח בן דוד עם הכולל. זו כוונה ישרה מהאריז"ל ל-דוד אתי. לפי זה אתי מוסיף לדוד – משיח בן.

משהו קצת יותר מתוחכם: הכאה פרטית – ד פעמים א, ו פעמים ת, ד פעמים י – ומקבלים 2444, ד"פ תורה. כל תורה עולה אהבה פעמים בטול, וההכאה שלהם היא תורה-תורה-תורה-תורה. תורה זה רצוא ושוב וגם גמילות חסדים. "על שלשה דברים העולם עומד, על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים", ונעוץ סופן בתחלתן, גמילות חסדים עולה תורה.

נעלה למספר עוד יותר גבוה: כל שם בפני עצמו בהכאת אותיות – ד פעמים ו פעמים ד = צו, "סוד הוי'", א פעמים ת פעמים י = 4000. יחד 4096 = 64 ברבוע, 2 בחזקת 12. מספר מאד מאד מיוחד. יש כוונה ב"אחד" של קריאת שמע שמתחלק, לפי האריז"ל, ל"אח-ד", אח הפן הזכרי, ז"א, ו-ד הפן הנקבי, מלכות, וצריך לחבר אותם. יש כוונה של חיבור בכפל – א פעמים ח בחזקת ד (הרי זו ד רבתי). כלומר, יש רמז – שמופיע – למספר של אתי דוד בקריאת שמע.

עד כאן רמזים למה אתי ו-דוד מתחברים, ואתי נותן לדוד את ה"משיח בן". למה? כי דוד הוא רק "פלג קיסר", לא יוצא מהכלל לגמרי. קיסר הוא יוצא דופן, אבל דוד הוא רק פלג-קיסר[6], כידוע השיחה המפורסמת של הרבי על זה[7], ואילו משיח שיבוא במהרה בימינו הוא קיסר שלם, כלומר שהוא לגמרי יוצא מהכלל, לגמרי יוצא דופן. כדי לעלות מדוד הראשון לדוד השני צריך את אתי, שיביא את הכתר מהתהו, להביא את הכתר מעמון, להכשיר אותו, להוציא אותו מג' קליפות הטמאות לגמרי, קליפת ע"ז ממש, ולהכתיר בכתר הזה את דוד מלכא משיחא ובכך לעשות אותו משיח בן דוד. עד כאן רמזים לפני הבר מצוה והחתונה, שעוד חזון למועד [אם יש לך משהו לשמור אל תשמור את זה, תוציא את זה, יהיה לך עד אז עוד משהו].