אהבת שלום - ויחי (תשע"ח)

ב. אהבת שלום מקוסוב

שושלות חב"ד וויז'ניץ

כעת נלמד משהו מאבא שלו – רבי מנחם מענדל מקוסוב, בעל "אהבת שלום", הוא הרבי הראשון של שושלת ויז'ניץ. מענין שהיום ויז'ניץ היא דור שמיני לויז'ניץ ודור עשירי לבעל שם טוב – עוד קשר לחב"ד, שהיום אנחנו דור שמיני לאדמו"ר הזקן ודור עשירי לבעש"ט, כמו שהרבי אומר[כ] (מחר נדבר על זה בע"ה). מה סדר השושלת? היה את רבי יעקב קופיל חסיד, שהיה אצל הבעל שם טוב (אבל הוא לא היה עדיין רבי, הגם שבסוף ימיו כן הנהיג עדה קטנה); הבן שלו הוא רבי מנחם מענדל מקוסוב, בעל אהבת שלום, הוא היה תלמיד של ר' משה לייב מסאסוב (והיה אצל עוד צדיקי הדור), והוא הרבי הראשון של קוסוב (שממנו יוצא ויז'ניץ). אחרי פטירת רבי משה לייב מסאסוב האהבת שלום גידל אצלו בבית (לפי בקשת רבו) את הבן והבת שלו, יתום ויתומה, ואת היתומה הזו שהוא גידל בביתו, הבת של הרבי שלו, הוא השיא אחר כך לבנו, התורת חיים. יש שם כמה שידוכים חסידיים מעניינים. [היו מחותנים של הרבי מרוז'ין.] כן. מי היה החתן של הרבי מרוז'ין? [הצמח צדיק, בנו של התורת חיים.].

שוב, אחרי האהבת שלום היה התורת חיים, שגם הוא היה מקוסוב; אחר כך בא רבי מנחם מענדל בעל הצמח צדיק, שהיה הרבי הראשון בעיר ויז'ניץ. מעניין ששלשת הדורות הראשונים של ויז'ניץ (אהבת שלום-תורת חיים-צמח צדיק) מקבילים לשלשת הדורות הראשונים בחב"ד (אדמו"ר הזקן-אדמו"ר האמצעי-הצמח צדק) – בשניהם בדור השני שם הספר שלהם הוא "תורת חיים", ובדור השלישי קוראים לרבי מנחם מענדל והספר הוא "צמח צדק"-"צמח צדיק" (מנחם מענדיל). הדור הבא של ויז'ניץ הוא האמרי ברוך; אחריו היה האהבת ישראל; אחריו האמרי חיים; ואחר כך הישועות משה; ואחריו האדמו"ר של היום, שהוא השמיני לויז'ניץ (החל משני אדמו"רי קוסוב) ועשירי לבעש"ט. מעניין שכל האדמו"רים נקראים על שם ספרים שכתבו. מתי הסתלק הישועות משה? [ה'תשע"ג.]

חב"ד	קוסוב-ויז'ניץ
הבעש"ט
המגיד ממעזריטש	רבי יעקב קופיל חסיד
אדמו"ר הזקן	רבי מנחם מענדל מקוסוב (אהבת שלום)
אדמו"ר האמצעי (תורת חיים)	רבי חיים הגר מקוסוב (תורת חיים)
רבי מנחם מענדל (הצמח צדק)	רבי מנחם מענדיל מויז'ניץ (צמח צדיק)
הרבי המהר"ש	רבי ברוך הגר (האמרי ברוך)
הרבי הרש"ב	רבי ישראל הגר (האהבת ישראל)
הרבי הריי"צ	רבי חיים מאיר הגר (האמרי חיים)
הרבי מליובאוויטש	רבי משה יהושע הגר (הישועות משה)
דור העשירי עליו דבר הרבי	האדמו"ר הנוכחי

נלמד מהאהבת שלום משהו מפרשת שבוע בקשר לשם יהודה, לכבוד החתן שלנו:

מלכות ברצון העם

יהודה אתה יודוך אחיך [בברכת יעקב לבנו יהודה.]. י"ל עד"ז דהנה יהודה [מלשון הודאה והודיה.] רומז למל' כנודע ופי' אימתי יש לך מדת מלכות אם יודוך אחיך [הוא דורש את הפסוק "יהודה אתה יודוך אחיך": מתי תהיה יהודה, מלך – אם יודוך אחיך.] פי' שאתה מתקבל ומרוצה לעם [המלך צריך להיות מרוצה לעם, שהעם ירגיש שהמלך חושב על האינטרסים של העם. (זה דמוקרטיה.) כן, ב"ואביטה" של השבוע בסוף אחד השיעורים כתוב על "אדמו"ר דמוקרטי", תקראו את זה. כשכתבתי זאת לא ראיתי את האהבת שלום. לכן קוראים אותו כעת.]

הענין של מלכות שייך לרצון, כמו שאומרים בתפלה "ומלכותו ברצון קבלו עליהם". גם הרבי דיבר על כך שצריך לקבל את המלכות שלו גם למעלה וגם למטה[כא]. יש מאמר חז"ל[כב] "כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו". מסופר שפעם הבעש"ט יצא מהחדר שלו ואמר את המשנה הזו – וכל התלמידים נכנסו להתפעלות עצומה.

חשיבות המלך – רק בשביל העם

לאפוקי אם ח"ו אינך מרוצה להם לא תוכל לזכות לבחי' מל' כי יש כח ביד ישראל להעדא מלכין ולהקים מלכין [יש ביד ישראל כח לסלק מלכים ולמנות מלכים.]. וע"כ צריך להיות כל מגמת המלך רק לטובת ישראל כיון שהן העיקר בדבר [אם הוא רוצה להמשיך למלוך, הוא צריך להיות מסור כולו לטובת הציבור, עם ישראל.]. והוא ע"ד [מה שאמר הקב"ה למשה אחרי חטא העגל[כג]:] כלום לא נתתי לך גדול' רק בשביל ישראל ועכשיו שחטאו לך רד מגדולתך [כלומר, אפילו שמשה רבינו היה מלך צדיק ודאג לעם – אם ישראל חוטאים, אין חשיבות למלכותו, שעל ידי החטא העם מתנתק מהמלך הצדיק והרי "אין מלך בלא עם". בדקות – קשה לומר ביחס למשה שאוהב ישראל היה – אבל בכל זאת צריך לומר שהדבר מצביע על כך שלכתחילה המלך (משה) לא היה מספיק מסור לטובת העם בגו"ר, שאם כן העם היה כל כך קשור אליו בלב ובנפש שהיו מרגישים שהוא לא מת ולא היו חוטאים.]. וזהו וירד יהודה מאת אחיו [אחרי מכירת יוסף.] פי' שהן הורידוהו מגדולתו כפירש"י [הוא היה מלך על אחיו, ואחרי החטא שהם ראו את הצער שזה גרם לאבא שלהם יעקב, ראו את התוצאות של המעשה – הורידו אותו מגדולתו.] והיינו באמצעות הפגם שפגמו במכירת יוסף לזה ירד מגדולתו [יש חטא של המלך, ויש חטא של העם. החטא של העם עושה נתק בין המלך לעם כנ"ל, ולכן אין כבר כח למלך למלוך והוא חייב לרדת מגדולתו.]. ובתיקון השורש [המלך.] יתוקנו הענפים [העם.] כ"א לפי מדריגתו ודו"ק [(למה היום זה לא כך, שהממשלה לא בהכרח רצויה על העם?) צריך לפעול ליישם את מה שכתוב כאן, שהעם יקבל על עצמו ברצון מלך צדיק, שיתמסר לגמרי לצרכים של העם בגו"ר, על פי תורה, תורת אמת שהיא תורת חסד ותורת חיים, וכך נזכה לחסדי דוד – דא מלכא משיחא – הנאמנים.]:

השלמת הדרוש: "אתה" – יחס אישי

רק נשלים את הדרוש שלו: כשהוא דורש את הפסוק "יהודה אתה יודוך אחיך", הוא מסביר את המלים "יהודה... יודוך אחיך", אבל על המלה "אתה" הוא לא אומר כלום. יש אמירה בגוף שני – "אתה", ויש אמירה בגוף שלישי – "הוא". יש לומר ש"אתה" מורה למלך שיתייחס לכל אחד מהעם שלו בתור "אתה", לנוכח, שכל העם זה אתה'ים, ולא הוא'ים (ידוע שאתה בגימטריא עם הארץ, העם שבגינו נבראת הארץ). היחס של "אתה" אומר שיש למלך יחס אינטימי, אישי, עם כל אחד ואחד. [כך גם העם מתייחס אל המלך?] בחיצוניות העם פונה אל המלך בגוף שלישי, בדרך כבוד, אבל בפנימיות גם העם מתייחס אל המלך כ"אתה". גם לקב"ה אנחנו פונים אליו בתור אתה, "ברוך אתה הוי'", אבל אחרי "אתה הוי'" אומרים "אלהינו מלך העולם", שזה כבר נהיה גוף שלישי, מ"אתה" מגיעים ל"הוא" (דרך שם הוי' ב"ה, שהוא בעצם סוד הממוצע המעביר ומחבר בין נוכח, אתה, לנסתר, הוא).

בדרך כלל מסבירים במלה "אתה" ש"את" כולל את האלף-בית, כב אותיות התורה מ-א עד ת, ו-ה כנגד ה מוצאות הפה. אבל יש מאמר של אדמו"ר הזקן בהמשך תקס"ה שמסביר את המלה "אתה" אחרת: הוא מסביר ש"את" כנגד התורה, כב אותיות התורה כנ"ל, וה-ה היא כנגד המעשה, תורה ומצוות.

על כל פנים, לומדים מכאן מה ראוי להיות היחס של המלך לעם, ובתוספת ההשלמה שאמרנו הפסוק "יהודה אתה יודוך אחיך" מתפרש כך: אם תתייחס לעם שלך בתור "אתה" אז "יודוך אחיך", שירצו אותך. [את"ה זה גם איגוד תלמידי הישיבות.] כן, מה שיש כאן. כנראה שב"את"ה" היחס צריך להיות יחס של "אתה" לכל אחד ואחד. אתה הוא המשולש של כח-יחי ועולה ז פעמים חן – על ידי יחס של "אתה" נמשך "חיים חן וחסד" לעולם. "יהודה אתה" = ד"פ דוד המלך. "יהודה אתה יודוך אחיך" = שרביט, שרביט הזהב של דוד (= זהב) מלכא משיחא (שבו הוא מנהיג את העם בחסד וברחמים, "כי מרחמם [= משיח] ינהגם"). במספר קדמי, "יהודה אתה יודוך אחיך" = 1976 = עבד פעמים הוי'. יש 20 פעמים "עבד הוי'" בתנ"ך – חי פעמים "משה עבד הוי'" וב"פ "יהושע בן נון עבד הוי'". חי פעמים משה ועוד ב"פ יהושע בן נון (= חי פעמים אני = "משה עבד הוי'" "יהושע בן נון עבד הוי'"!) = חי פעמים אתה – "יהודה אתה יודוך אחיך". גם מלכות משה וגם מלכות יהושע צריך להמשך ולהתגלות במלכות "דוד עבדי" (כמבואר שלש בחינות מלכות אלה בשיחה של הרבי), דוד מלכא משיחא. "עבד הוי'" הוא עבד עם הוי', והא בהא תליא, שהרי "אין מלך [הוי' – 'והיה הוי' למלך...'] בלא עם [הוי']". "עבד מלך מלך" – "עבד מלך" ר"ת עם. "עבד הוי'" = אמונה, 'עבד עם הוי'' = רבי, וביחד = שדי, "שאמר [ישראל] לעולמו [יעקב] די [דוד]".

התפללו קבלת שבת וערבית.